תעלומת ילדות – ומתכון טעים במיוחד

מידעתמונת טבעול
רשומה רגילה

בילדותי הייתי מגיע לפעמים הביתה לפני ההורים שלי. מה לעשות, גדלתי בתקופה שבה ההורים עוד לא גידלו על גופם פרופלורים של מסוקים וריחפו מעל ילדיהם 24/7 לוודא שהם לא מתעטשים בלי ידיעתם [ביקורת חברתית? מה פתאום]. אהבתי את הרגעים האלה שאני נכנס לבית והוא לרשותי, בלי נוכחות של אח/אחות/הורה – שקט מקיר לקיר. אם הייתי צמא יכולתי להכין מיץ מתרכיז פטל (לא ויטמינצ׳יק – ״עסיס״!), אם הייתי משתעמם יכולתי להדליק טלויזיה ולכבות מיד שוב כי לא היה מה לראות (אחרי זפזופ קצר בערוץ האחד שהיה קיים), ואם הייתי רעב יכולתי לפתוח את המקפיא ולהכין לי שניצל טבעול. בטוסטר-אובן, כמובן, כי ״מיקרוגל״ הופיע רק בקומיקס כמייצר כוחות על ולא היה משהו בעולם האמיתי.

אהבתי מאד טבעול, ממגוון סיבות. הטעם היה תמיד אותו הדבר, נקודת התחלה טובה לילד מפונק אכילתית שלא רוצה שיאתגרו אותו יותר מדי באוכל שמרגיש שונה כל פעם. המרקם שלו לא היה רך מדי ולא קשה מדי ונטול גושים – שוב, אלמנט חשוב למאותגר מזונית כמוני שחיפש אוכל שלא יפתיע אותו מביס לביס. והוא היה היה טעים סוף הדרך ברגע שהכנסתי אותו לפיתה עם מלפפון ורוטב אלף האיים. כן, אני אשכנזי, מודה באשמה ומרגיש אותה היטב.

במשך השנים גדלתי קצת ואולי גם התבגרתי למרות שהדיעות1 חלוקות בנושא. הסכמתי לאכול דברים יותר מאתגרים, ובמקביל התחלתי לשים לב לחומרים מהם עשוי המזון שלי. שניצל טבעול היה ונותר מאז ומתמיד תעלומה בשבילי, סוג של מזון קוואנטי שהוא לא בריא ובריא בו זמנית, מצבו משתנה בהתאם למי שאתה מקשיב לו באותו רגע. הכרתי אנשים שהתייחסו אליו כסמל של חברה מנוונת שחיה ממזון חסר צורה מוקפא, ומצד שני הכרתי כאלו שהתייחסו אליו בשוויון נפש. סוג של ״זה אוכל, יש בו דברים שהגוף צריך, והילדים הבררנים שלי אוהבים – מספיק טוב בשבילי״. אני המשכתי לאכול ממנו ולתת לילדים שלי מדי פעם, אבל הסקרנות נותרה – מה יש שם בפנים בעצם?

לכן שמחתי מאד על הזמנה שקיבלתי לבקר במפעל אסם ולהכין שם בעצמי שניצל טבעול. הרגשתי שהסוד מאחוריו הולך סוף-סוף להיחשף, ואצתי רצתי לשם חמוש בספקנות ובמזלג.

מחבק את התינוק של במבה

אני פוגש חבר ילדות

חברת אסם החליטה לאמץ את הטרנדים הבריאותיים הקיימים ולצאת ביוזמה שאני מקווה שיאמצו בעוד מקומות: את ליין הטבעולים כולו הם מעדכנים כך שכל מוצר יכיל הוראות הכנה מדוייקות, וכל אדם יוכל להכין אותו לבד בביתו מחומרים שניתן לקנות בסופר. הרעיון הוא פשוט: אם אתה אדם שמשקיע בבישול, ממילא יש מאות מתכונים אחרים לשניצל בשוק – אין מניעה שתנסה גם את מתכון הטבעול. אולם אם אתה אדם שנמצא בעבודה עד מאוחר, מגדל תאומים ואין לך טיפת רגע פנוי לנשום (שיעול), העובדה שכל הרכיבים וההכנה פרושים לפניך תעזור לך כצרכן להכריע בשאלת הבריאות של המוצר. שקיפות עד הסוף מאדר פאקרז.

הליין כולו הולך לעבור את השינוי, כמו שציינתי, ואסם התחייבה שכל המוצרים יעברו אותו עד סוף 2018. מחוייבות שניה היא שהטעם הולך להשאר זהה. חומרים משמרים? מסתבר שלא באמת צריך, מכיוון שהשניצלים המוקפאים יכולים להשמר זמן רב גם ללא אותם חומרים. כך זכיתי להכין במקום קציצת טבעול תירס, לאכול אותה (היה טעים בנז) והכי חשוב מבחינתי – להוריד את השניצל ממרומי ההר הערטילאי של ״חומרים תעשייתיים״ לקרקע היציבה של ״אוכל ביתי שהקפיאו אותו״.

טוב, חדל קשקשת ברשת, לשם מה התכנסנו כאן היום? הנה המתכון.

שניצל תירס טבעול

הבלילה

טבעול תירס - המרכיבים100 גרם גרעיני תירס שלמים
100 גרם גרעיני תירס טחונים
2 חלבוני ביצה
חצי כפית מלח
50 גרם קמח רך2
9 גרם גלוטן3

הציפוי

50 גרם קמח
115 גרם מים
פירורי לחם

שמן לטיגון (לא חובה – ניתן גם להכין רק בתנור)

ההכנה

מערבבים יחדיו את גרעיני התירס השלמים, גרעיני התירס הטחונים, החלבונים, המלח, הקמח והגלוטן. יוצרים צורת שניצל ומעבירים למקפיא בין חצי שעה לשעה. ההקפאה תאפשר לעיסה לשמור על צורתה בשלבים הבאים. לאחר מכן מערבבים יחדיו את הקמח והמים וטובלים בהם את השניצל, ולאחר מכן טובלים בפירורי הלחם. מטגנים במחבת עם שמן המכסה את כל תחתית המחבת כ-20 שניות מכל צד ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ל-10 דקות. בתיאבון!






  1. *דעות, לטובת הקורא יכ״מ.
  2. קמח עם רמת חלבון נמוכה יחסית, מה שנותן לו אווריריות ופריכות
  3. חדשות רעות אם אתה חולה צליאק. אם אתה לא חולה צליאק ונמנע מגלוטן בגלל האופנה – שמור את המתכון לעוד שנה כשתגיע האופנה הבאה.

7 סצינות אימה בספרי ילדים מוכרים

לקרואסיפורי אימה
רשומה רגילה

כשחושבים על ספרי ילדים חושבים על סוף טוב, אנשים מחייכים, אושר ועושר וכל החרטא הזאת שמספרים לילדים לפני שמלמדים אותם שהעולם גדול ואכזר ודורך על בני אדם גדולים וקטנים כאחד. אבל לפעמים הספרים מכילים צדדים אפלים שמתחבאים בציור, במלל, ולפעמים בולטים וקופצים מול העיניים. לכבוד ליל כל הקדושים של ארה״ב, 7 סצינות אימה בספרי ילדים מוכרים. להמשיך לקרוא

סכנה: טעימות ראשונות

מידעהחיים - מערכת החיסון
רשומה רגילה

לפני אי אילו שנים (שנתיים-שלוש-עשרים) שודרה בטלוויזיה סידרה בשם ״החיים״ שהראתה בעזרת האנשה ואנימציה כל מיני תהליכים המתרחשים בתוך הגוף שלנו. אם אתם בני הדור שלי, יש סיכוי שעכשיו כבר מתנגנת לכם בראש המנגינה ״החיים, החיים, החיים, החיים…. חיים!״. אני זוכר שכילד אהבתי אותה מאד, ובייחוד זכורה לי מערכת החיסון. היא מורכבת מחיילים ושוטרים לבושים בלבן המסיירים בגוף, חלק בתוך זרם הדם וחלק מרחפים בחלליות מגניבות שיכולות לעבור בין דפנות התאים ולתקוף את החיידקים המרושעים (״המפקד, הוא מרביץ לי!״). אין לי מושג מה מהגוף האמיתי מייצג כל אחד מהדימויים, אבל זה לא מפריע להתרשם מהמגניבות של מערכת השמירה הזאת שבתוכנו.

מגניבים ככל שיהיו, כל השוטרים, החיילים והחלליות האלה מסוגלים לפעמים לטעות בענק. והטעות הזאת יכולה לעלות בחיים. להמשיך לקרוא

השורד

סיפור קצרצללית בדלת חשוכה
רשומה רגילה

הפאב המה מקולות שיחה משועשעת, צלצולי כוסות בירה המשיקות אחת לשניה והמהומים מרוצים של שיכורים. ברקע ניגנה תזמורת מקומית מנגינה אירית עליזה שניסתה להתחרות עםהשאון. האור והחמימות בפאב שמרו את הלילה בחוץ, מונעים מהקור והדממה לחדור. ״לחיים!״ קרא בצחוק גבר שהפסיד בתחרות השתיה וגמע את הבירה במהירות לקול מצהלות חבריו. הצלילים נקטעו כשדלת הפאב נפתחה ומתוך הלילה פסע אדם זר, שקט. ידיו היו שחורות מפיח, אחת מנעליו קרועה וקשורה בשקית ניילון מהסופר. זיפים בני יומיים עיטרו את פניו החיוורים ושקיות שחורות נתלו מתחת לעיניו האדומות. כתמי בוץ מילאו את בגדיו, מותירים איים קטנים של צבע בתוך ים חום ויבש. יד אחת אחזה בחיתול מסמורטט, ענן זבובים מלווה אותו, וידו השניה ייצבה את גופו המתנדנד בעזרת ענף ארוך שנכרת לא מזמן מהעץ. להמשיך לקרוא

אמאלה גנב!

קניותבטמן תופס גנב על חם
רשומה רגילה

כחודש אחרי שעברנו דירה פגשתי במקרה את השכן מהדירה הקודמת בשוק חקלאי באחד המושבים. עמדנו שם בתור, ארגזי הירקות מונחים על המסוע לידנו, והחלפנו רשמים מהשבועות האחרונים.

״פרצו אלינו״, הוא אמר, והלסת שלי נשמטה. ״גם לסיימון, השכן בצד השני שלכם. אצלנו הם כנראה לא ידעו שיש לנו כלבה – היא נבחה עליהם והם נבהלו וברחו, לוקחים איתם רק תיק החתלה.״ להמשיך לקרוא

א׳ אבא ב׳ בית-ספר ג׳ זה גדול כל-כך

הורותרותם עם תיק על הגב
רשומה רגילה

רותם פתח את הדלת, מגלגל את התיק הגדול על הרצפה מאחוריו. הג׳ינג׳ית ליוותה אותו החוצה והוא נופף לי לשלום. ראיתי את הפנים המחייכות שלו מופנות אלי, ואז הדלת נסגרה והוא יצא בדרכו ליום הראשון בכיתה א׳.

אני דמעתי. התרגשתי על המעמד ועל כך שהילד כל-כך גדול ועצמאי וכל זה. אבל גם כי התעצבתי על עצמי.

התעצבתי על שלא אסיע אותו יותר לגן. לבית הספר החדש הוא מגיע עם הסעה שאוספת אותו מהבית שלנו. לא אסע יותר איתו ועם התאומים בבוקר בדרך לגן. לא אשיר איתו שירי שטות בדרך, לא אשמע תובנות או מחשבות שעוברות בראשו בזמן שהוא בוהה בענני הבוקר שבחוץ ותוהה על העולם. להמשיך לקרוא

תמונות מסנטוריני

בדרכיםסנטוריני
רשומה רגילה

״בשנת 1821 ניסתה האימפריה העותמאנית לפלוש לסנטוריני, אבל היא נכשלה ואנחנו ניצחנו״, מספרת המדריכה שלנו בגאווה. שיערה מתנופף ברוח העזה והיא נשענת על ההריסות שלידה. הרוח משתוללת כבר מספר ימים, ואני מתחיל לחשוד שאני מבין מדוע האימפריה העותמאנית נכשלה במלחמה באי הקטן הזה. כנראה שהספינות שלהם ניסו במלוא מפרשיהן להתקרב, וכשהגיעו כמטחווי בריזה מהחוף חטפו מכת רוח נגדית עזה שהעיפה אותם כל הדרך חזרה לקונסטנטינופול.

 סנטוריני - מראה מלמעלה

מעל פסגת הר העפים

ועדיין הנצחון מפליא. ״ניצחתם את העותמאנים?״ אני שואל, זוכר כמה האימפריה העותמאנית הייתה חזקה ונרחבת.

״כמובן״, היא אומרת, מביטה בי בחיוך סלחן השמור לשאלות מטופשות במיוחד, ״אחרת היינו היום תחת שלטון התורכים, לא?״

אני יודע על כמה ארצות שהיו פעם תחת שלטון העותמאנים ועבר להם, אבל אני שותק. המדריכה נראית צעירה, בתחילת שנות ה-20, וכנראה שרעיון הדינמיות הגיאופוליטית של העולם שלנו עוד זר לה. עוד הרבה ישתנה בעולם הזה שברגע זה נראה יפה כל-כך מהנקודה בה אנחנו עומדים בראש פִּירְגוֹס, הכפר הגבוה ביותר באי. להמשיך לקרוא

רגע לפני הפיצוץ

הורותעשן פיצוץ מרוחק
רשומה רגילה

הסוכן ג׳ונסון רכן אל החבילה הקטנה, מצחו נוטף זיעה וידיו רועדות. הוא שלף ממחטה מכיסו ומחה את הזיעה ממצחו בתנועה מהירה, עוצר אותה מלטפטף לתוך עיניו מתחת למשקפי השמש השחורים שלו ולהסתיר ממנו את המצב. הוא בלע את רוקו בעצבנות.

״אני הולך לחתוך את החוט האדום״, הוא אמר בקול צרוד וקירב את ידו האוחזת באולר אל החבילה.

״השתגעת?!״, נשמע קול מאחוריו. להמשיך לקרוא

בלדה לערה (שיר)

סיפור קצרילדה מתוקה ישנה
רשומה רגילה

אחרי שעה וחצי של השכבת התאומים לישון, מצאתי את עצמי נדהם מול הגבורה בה נטע נלחמה בשינה, לא נותנת לה אחיזה. החלטתי להקדיש לה את השיר הבא.

***

תִּימְרַת עָשָׁן דַּקָּה עוֹלָה
מֵעַל הַמַּחֲנֶה הַמֻּתָּשׁ,
דְּמָמָה, לִפְנֵי הַהֲמֻלָּה
של בֹּקֶר יוֹם חָדָשׁ.

שְׂדֵה הַקְּרָב צָבוּעַ דָּם
מֵעָלָיו מַלְהִיטָה הַחַמָּה.
שְׁחוּחָה גּוֹחֶנֶת בַּת אָדָם
מוּכָנָה לַמִּלְחָמָה. להמשיך לקרוא

הצהרת רווח וסיכום רבעון Q3

הורותסטארטאפ
רשומה רגילה

מיתוס נפוץ בעולם העסקי הוא שעסק חדש צריך כשנתיים קשות של הפסדים עד שההוצאות וההכנסות מגיעים לאיזון ומתחילים לראות ממנו רווחים.

אני שכיר, אז כל מה שאני יכול הוא רק לצטט את המיתוס הזה ולא לערוב לדיוקו, אבל אני יכול לומר שהוא דייק בצורה די מלאה בהתייחסו לסטארטאפ שלי ושל שותפתי.

אני מדבר כמובן על נטעומר בע״מ. להמשיך לקרוא