ענב גנד גלילי תובעת (2)

עג״גSLAPP
רשומה רגילה
בגלל שמדובר בנושא הממתין למשפט, אני נזהר ברוב הטקסט ומדבר פחות עליי ועל מה שלמדתי
מכל העניין. אדבר על כך יותר בהרחבה לאחר שהמשפט יסתיים.

 

אוקטובר, 2013. שיא תקופת החשש מפוליו בארץ, משרד הבריאות מנסה בצורה כושלת (מאד) להשתלט על המצב ואני, בצו 8 פנימי משלי, מתנגח עם אנטי-חיסוניסטים ברשתות החברתיות. בדרך אני מכיר חברים לרעיון ואנחנו עוזרים אחד לשני כמיטב יכולתנו.

את אחת הדמויות הבולטות שמולה התעמתתי רבות נכנה א׳. א׳ היא עורכת דין במקצועה ונחושה להכחיש את מגיפת הפוליו בכל מחיר. אני מפתח תוכנה במקצועי ונחוש להסביר על סכנת הפוליו בכל מחיר. שנינו מצאנו את עצמנו בשרשור ארוך עם חברים משני המחנות, מתנגחים ומתווכחים, כמו שרק אנשים שמבלים את יומם בפייסבוק יכולים.

ואז אני מקבל הודעה פרטית מידידה לדיון (שנכנה אותה נ׳). ״אתה חייב לראות מה קיבלתי בדואר היום…״ נ׳ רושמת, ואז שולחת סריקה של איום בתביעת לשון הרע מ-א׳. הטקסט שם מטומטם ברמות על, אבל כפי ששנינו יודעים תביעה יכולה להתבצע ללא קשר לרמת האינטיליגנציה של מחברה, והיא יכולה להתיש ולעלות בלא מעט כסף לנתבע.

היה ברור מיד מה עלינו לעשות. לעצור, לנתק מגע, למחוק הודעות מסויימות ולהיעלם מהדיון. אף אחד מאיתנו לא בנוי למסע שכזה, ויש גבול להשקעה, תהיה מרוצפת באידיאלים ככל שתהיה. נ׳ אספה בינתיים את החומר עליו מדבר המכתב בשביל שאם חס וחלילה יבוא משהו היא תהיה מוכנה. והמשכנו הלאה, מתוסכלים. זה היה סלא״פ קלאסי, ועל הסלא״פ – בהמשך.

 

borders

 

התרגשתי אתמול מאד כמו שלא התרגשתי זמן רב. פרוייקט מימון ההמונים שפתחנו לקבלת עזרה בתביעה של עג״ג הצליח מעל ומעבר, ונכון לשעת כתיבת הטקסט הוא עומד על 175% גיוס. זה מדהים, זה בלתי נתפס.

אני רוצה להודות לכל מי שתרם, תורם ויתרום, לכל מי שהפיץ, ולכל מי שכתב מילה טובה. כולם עזרתם וקידמתם את המטרה.

אבל מה המטרה? למה ממשיכים לגייס כספים?

נשאלתי את השאלה הזאת רבות אתמול, וחשוב לי לנסות להסביר כמיטב יכולתי את הכיוון המתוכנן.

תביעות סלא״פ שכאלה אינן נדירות, אולם מעטות אלו שעולות על סדר היום הרשתי כמו שזו עלתה. רובן מסתיימות כמו שתיארתי קודם – בשקט, בין אנשים בודדים, בקיפול זנב ושתיקה. אנשים פרטיים שלא היו מימיהם בבית משפט לא יודעים ברובם כיצד להתמודד עם האיום הזה, והתגובה הרציונליות היא נסיגה.

זו המשמעות של סלא״פ – סתימת-פיות למניעה אסטרטגית של פעילות-ביקורתית. ישנם אנשים שמנצלים את חוק לשון הרע למטרות יח״צ, למנוע ביקורת או תגובות ציבוריות. אני לא רומז שכאן זה המקרה, כמובן, אבל בגלל שקיימים מקרים שכאלה חשוב לתת אפשרות לאותם אלו שמרגישים נפגעים להתגונן. דוגמאות רבות קיימות למשל בדיונים בין מתנגדי חיסונים לבין הרופאים ואנשי המדע – שימוש בתביעות להשתקה.

התנועה לזכויות דיגיטליות מעוניינת לספק הגנה שכזו. לכן, לאחר המשפט, אם יישאר כסף זמין כתוצאה מהתרומות, הוא יישמש להקמת קו חם אליו יוכלו לפנות אנשים הרואים את עצמם נפגעים מתביעות סלא״פ.

לפי מה יוחלט למי התנועה תסייע?

אצוטט את עו״ד יונתן קלינגר, ממובילי המהלך: "טיפול ראשוני יינתן ללא כל אפליה, לכל אחד ואחד, ויכלול היכרות עם הזכויות, הסבר על המצב המשפטי שלו וכדומה. לאחר מכן, ועד העמותה יהיה מי שבוחר באילו מקרים לטפל פרטנית ואילו להחזיר לשוק הפרטי".

אני סומך על התנועה שתעשה את הההחלטה הנכונה. גם בגלל שאני אופטימיסט חסר תקנה, וגם בגלל שאני מכיר את יונתן קלינגר מהתנועה שמוליך את המהלך, ואנשים כמוהו שווים זהב. הוא אידיאולוג אבל לא הוזה, פרגמטיסט עם הרבה נחישות ומוכנות להשקיע כדי לשמור על זכויות הבסיס של כל אחד ואחת מאיתנו. אפשר להתרשם וללמוד יותר מראיון שנתן בנושא המטרות העתידיות.

 

שכנעת אותי, אבל לא בא לי לתרום כסף. מה כן אפשר לעשות?

  • להפיץ את הפוסט הזה (או את פרוייקט ההדסטארט).
  • להראות תמיכה במטרה על-ידי הצמדת הבאדג׳ הזה לתמונת הפרופיל שלך בפייסבוק ו/או בטוויטר.
  • לומר שלום. גם תמיכה רגשית חשובה. 🙂

 

אז שוב – תודה, ואני מקווה שבעקבות המשפט הזה יחול שינוי, ולו קטן ככל שיהיה, בגישה לסלא״פ בישראל.