תזונה ושאר ירקות

רשומה רגילה

אם יש משהו שאני ממש סולד ממנו ביומיום זה דיוני תזונה. יש לכולנו נטייה לקחת את האוכל שבצלחתנו ברצינות גדולה מדי ולתלות את כל הצרות שלנו (מכאבי גב למריבות עם השכן) בפחית הקולה ששתינו לפני שבוע בהתקף של חולשה. אני חושב שהאנושות, כגוש אנושי אחד, די תקועה בשלב האוראלי, ועסוקה בפיתוח היסטריה ממזון.

אין קורבן טוב יותר להיסטריה מוגזמת מהורים. אני רוצה שהילד שלי יאכל טוב מכמה סיבות: הפחותה ביניהם, בואו נודה, היא שיהיה בריא. שלא תבינו לא נכון – זה חשוב מאד! אבל יחד עם זאת ניצבת גם השאלה ״עד כמה אני הורה טוב״. משפטים כמו ״אתה נותן לו לאכול ממתקים? באמת?!״ יכולים להרוס לי את הבוקר. הערות בסגנון ״אני נותנת לילד שלי רק ירקות, פירות, ותה קמומיל עם זרעי פשתן״ מעלות לי את לחץ הדם עד שאני זקוק לשבת ולשתות קצת תה קמומיל עם זרעי פשתן בעצמי כדי להרגע. כן, הילד שלי אוכל פסטה ופיתות – מה תעשו לי???

תזונה זה לא מילה גסה

 

הלחץ קיים ברקע גם אם אני מנסה לא להודות בו ולהעמיד פנים שההערות חולפות לידי. לכן אהבתי את מה שאמרה הדיאטנית הראשית של ״תנובה״, רותי אבירי – ״תזכרו שאוכל הוא גם הנאה. זה בסדר אם הילד לא אוכל את מה שאתם נותנים לו – תהפכו את הארוחה למשהו חיובי, וזה חשוב יותר מכל טיפ תזונתי״. Right on!

את הדברים האלה שמעתי בכנס בלוגרים שערכה ״תנובה״ לכבוד שנה לפרוייקט ״המצפן התזונתי״ שלהם. למי שלא יודע, המצפן התזונתי הוא סוג של תוכנית חומש שמתווה מטרה לשינוי בקו המוצרים של תנובה. הגעתי לכנס משתי סיבות: ראשית כי הוזמנתי ואני לא אוהב לסרב לחוויות חדשות, ושנית כי הייתי סקרן. כחבר בקבוצות של ספקנות מדעית אני נתקל ביותר מדי הצהרות תזונתיות ללא שום קלוריה של הגיון מאחוריהם, ומצד שני על פניו המצפן נראה ריאלי למדי בקריאה עליו ברשת.

אז מהו אותו מצפן? תנובה שמה לעצמה 4 מטרות לתקוף בחמש השנים מתחילת תוכנית המצפן התזונתי: שומן, חומרים משמרים, נתרן וסוכר. בכנס דובר בעיקר על הנתרן והסוכר, והוסבר שהמטרה היא הפחתה דרסטית בשניהם ברוב המוצרים – 20% הפחתה בנתרן ב-5 שנים ו-25% הפחתה בסוכר ב-5 שנים.

קודם כל קצת מציאות: זו רכיבה על טרנד אופנתי, על גל שסוחף את ההמון. כמו כל חברה שמכבדת את עצמה, היחצנים בכנס בעיקר עשו הרבה רעש על כמה התרבות שלנו במצב קשה בגלל עודף נתרן וסוכר. ספוילר: היא לא. אבל… אם אני שם את הפאניקה בצד ונושם היטב לתוך שקית נייר, יש משהו חיובי בכיוון הזה שמושכים אליו. אסביר.

מוצאת חן בעיניי ההקשבה דווקא לטרנדים התזונתיים האלה. אני נתקל בהרבה בולשיט בתחום התזונה ביומיום, ונתינת פוקוס לנתרן ולסוכר אינה בעייתית במיוחד. אכן יכולות לנבוע בעיות בריאותיות מעודף נתרן (בייחוד לבעלי לחץ דם גבוה ולמבוגרים מעל גיל 50) וסוכר רב מדי לא ממש עוזר לנו להלחם בקילוגרם העקשן שמסרב לרדת. אני חושב שלא סתם נבחרו דווקא היעדים השפויים האלה – ופה נכנסת הסיבה שצוטטתי פה את רותי אבירי, הדיאטנית של תנובה. מה שהרשים אותי במיוחד בה היה שנראה לי שהיא לא באה למכור לנו בולשיט. בזמן שדיברה חיפשתי עליה ברשת והאיזכור הראשון שמצאתי בכתבה בטמקא הכיל את הציטוט הבא:

״הקו האדום שלי הוא הקו שבו משהו שאני עושה עלול לפגוע בבריאות הציבור. צריך גם לזכור, שאם האדם יכול לגרום לעצמו נזק בריאותי הוא יעשה זאת. השאלה היא איפה החברה יכולה להציע את האופציה הבריאה? פונות אלי חברות השכם והערב כדי שאחתום על אישורים לקמפיינים פרסומיים לערוץ 2 עם מסר בריאותי. לא אתן את שמי למה שאני לא משוכנעת שטובת הציבור מאחוריו".

האמת – אני קונה. זה גם הרושם שקיבלתי ממנה, ולכן גם נראה לי שהקו שנבחר הוא כזה שמכיל את אותם 4 אלמנטים בסיסיים. חשוב להבהיר – מדובר במוצרים עם טעם זהה ועם אותו מחיר – רק עם פחות אלמנטים שמיותרים ממילא. וואלה, אפשר לזרום עם זה ונראה לי שאני באופן אישי אעדיף לקנות כאלה מוצרים על פני מוצרים שלא הולכים עם ה״טרנדים״ ושופכים מלח וסוכר לחיזוק הטעמים. אחת הדוברות בכנס הודתה שהסיכון של תנובה הוא בכך שכשהם מורידים את הסוכר ואת הנתרן גם הטעם של המוצרים נחלש קצת. אז אין צורך לרחם עליה עדיין, הבאז במהלך הזה יכול להחזיק את קהל הצרכנים הנאמן שלה – אבל אני אוהב את הכיוון.

אז האם יצאתי מהערב מזועזע ועם תוכניות לערוך שינוי בתזונה שלי ושל בני משפחתי? לא. האם מתאים לי שחברות מזון כמו תנובה יתחילו לשים לב לחומרים שנמצאים באוכל שלנו ויצמצמו רכיבים מיותרים? הו, כן. תעודדו אותם, ואולי עוד חברות תלכנה בדרך הזאת: המצפן התזונתי.