תמונות מסנטוריני

בדרכיםסנטוריני
רשומה רגילה

״בשנת 1821 ניסתה האימפריה העותמאנית לפלוש לסנטוריני, אבל היא נכשלה ואנחנו ניצחנו״, מספרת המדריכה שלנו בגאווה. שיערה מתנופף ברוח העזה והיא נשענת על ההריסות שלידה. הרוח משתוללת כבר מספר ימים, ואני מתחיל לחשוד שאני מבין מדוע האימפריה העותמאנית נכשלה במלחמה באי הקטן הזה. כנראה שהספינות שלהם ניסו במלוא מפרשיהן להתקרב, וכשהגיעו כמטחווי בריזה מהחוף חטפו מכת רוח נגדית עזה שהעיפה אותם כל הדרך חזרה לקונסטנטינופול.

 סנטוריני - מראה מלמעלה

מעל פסגת הר העפים

ועדיין הנצחון מפליא. ״ניצחתם את העותמאנים?״ אני שואל, זוכר כמה האימפריה העותמאנית הייתה חזקה ונרחבת.

״כמובן״, היא אומרת, מביטה בי בחיוך סלחן השמור לשאלות מטופשות במיוחד, ״אחרת היינו היום תחת שלטון התורכים, לא?״

אני יודע על כמה ארצות שהיו פעם תחת שלטון העותמאנים ועבר להם, אבל אני שותק. המדריכה נראית צעירה, בתחילת שנות ה-20, וכנראה שרעיון הדינמיות הגיאופוליטית של העולם שלנו עוד זר לה. עוד הרבה ישתנה בעולם הזה שברגע זה נראה יפה כל-כך מהנקודה בה אנחנו עומדים בראש פִּירְגוֹס, הכפר הגבוה ביותר באי.

***

ערימת אבנים וולקניות מונחות בתוך סלסלה בחנות, המחיר ״2$״ רשום בטוש שחור על קרטון הניצב לידן. אנחנו פוסעים מהחנות לכיוון החוף ומטיילים לאורכו. קצף הגלים הלבן משתבר על אבנים וולקניות זהות לאלו שראינו לפני רגע בחנות. אנחנו בוחרים את היפה ביותר ותוחבים לתיק.

עבור סנטוריני, השאריות הוולקניות הן כמו האוויר מארץ הקודש שלנו.

 סנטוריני - אבנים וולקניות

אוויר מארץ הקודש

***

הרוח שמכה בסנטוריני היא לא מכת הטבע היחידה. עושה רושם שסנטוריני, אי יווני ציורי כמו בסרטים, קיבל את מנת חלקו באסונות טבע. שוכן מספר קילומטרים מעל תא מאגמה ענק בקרום כדור הארץ, האי חווה רעידות אדמה והתפרצויות וולקניות רבות בעברו. הגדולה ביותר – וגם אחת הגדולות בהיסטוריה האנושית – היתה לפני כ-4000 שנה, כאשר תא המאגמה התפוצץ ותוך מספר ימים הטיח לחלל האוויר 90 ק״מ מעוקב של אדמה, משנה את פני האי ללא הכר ומייצר את הצורה הטבעתית המוכרת היום. ומכחיד תרבות שלמה בשם התרבות המינואית, אבל בני אדם באים ובני אדם הולכים.

 סנטוריני - על הר הגעש

בפתח ביתו של הפיסטוס

המדריך שמספר לנו על זה נע בתזזיתיות, כמו הר געש אנושי. הוא קופץ על סלע ומחווה בידיו לכיוון הים המקיף את הר הגעש. אז הוא קופץ לאדמה ורוכן, גורף אדמה וחושף שכבה תחתונה ומעלת עשן. אנחנו מקרבים את ידינו ומרגישים את החום הנפלט מהאדמה.

אנחנו עומדים על הר הגעש שבמרכז טבעת האיים, המחריב הגדול, הקראקן היווני שהתפוצץ ושינה את פני העולם. הוא רותח, והג׳ינג׳ית ואני מקווים שאין לו בעיות עיכול היום. הר געש טוב, הר געש טוב.

״בנו כאן תחנות ניטור שיכולות להתריע מראש על כל התפרצות״, מרגיע המדריך. הוא קופץ לסלע אחר, ולרגע אני מדמיין אותו בחיים קודמים ככבש הרים, ותוהה אם יוונים מאמינים בגלגול נשמות. ״חשוב לציין שב-2011 זיהו שתא המאגמה התחיל להתמלא ולהדחס בלבה חדשה״, ממהר הכבש לזרוע אימה חדשה, ״הוא נדחס כל כך הרבה שהאדמה התרוממה – כל האיים מסביבנו התרוממות ב-10 ס״מ. כנראה שצפוייה התפרצות חדשה בעתיד״.

הוא חוזר על אותו טקסט באיטלקית וספרדית. לפי הסדר בו החיוכים נמחים מפני המקשיבים אני יכול לנחש כבר מי דובר איזו שפה.

***

״הבן שלי סיים קולג׳ באתונה״, מספר לנו מוכר יווני חביב בחנות מזכרות, ״ועכשיו הוא מובטל. כמו כולם. אין עבודה. בגלל זה אני נשאר פה.״

החנות יפה לא פחות מהפסלונים שבתוכה, כמו רוב הבתים בפִירָה ובשאר הכפרים הגדולים. מוטיב הקשתות חוזר על עצמו בכל מקום ואני תוהה אם זו בחירה אסתטית יוונית. אני מביט על מבחר הפסלים שעל המדף, ודמותו של הפיסטוס, אל הר הגעש היווני, צדה את עיניי. משכן יאה לאל, באי שחי בצילו.

המוכר לא יעזוב את סנטוריני, ולמה לו? הוא קורע אמנם את התחת 3 חדשים – לדבריו לפחות 15 שעות ביום – אבל אחרי זה נח בשאר השנה. ״בחורף״, הוא מספר, וניצוץ שובב מהבהב בעיניו, ״אנחנו שותים פה המון… איזה חגיגות הולכות אז!״.

 סנטוריני - בית לא מושלם

"תיכף נשוב" בן מספר שנים

סנטוריני היה בעברו הרחוק אי של עובדי אדמה, אולם כיום הכלכלה העיקרית שלו היא תיירות. מה שעושה אותו ליוצא דופן כלכלית ביוון המרוסקת. ועם זאת המשבר הכלכלי לא פסח גם עליו, ומדי פעם מתגלים חלקי בית לא גמורים. העמודים והקשתות שם, אפילו גרם המדרגות – וזהו. ״כנראה נגמר להם הכסף באמצע״, מסבירה לנו המדריכה, מתארת במשפט אחד טרגדיה של עם שלם.

***

השקיעה הנראית מהכפר אִיָה מתוארת כאחת השקיעות היפות בעולם. על ידי תושבי סנטוריני. בשיעור שנראה כנלקח מקורס תיירות 101 מחדירים לנו לראש שוב ושוב שהשקיעה מאִיָה מדהימה, ושחייבים לראות אותה לפני שמתים – כמו למשל מהתפרצות הר געש. כל ערב בסביבות 20:00 מתמלאת הטיילת של אִיָה במאות תיירים הנדחסים לכל נקודה פנויה ונושאים מבטם להליוס, אל השמש, בציפייה למחזה. מגדילות לעשות נשים שלובשות שמלות לבנות כחלק מהכנה למאורע הרוחני הממשמש ובא.

 סנטוריני - ממתינים לשקיעה

לעולם בעקבות השמש

כמה דקות לפני השקיעה כל המבטים נישאים בציפייה אל השמש, ודממה משתררת בכל הכפר. מאות אנשים לא מוציאים הגה, וזה מחזה מרהיב בפני עצמו. השמש בינתיים מתקרבת לקו האופק, עוד רגע נושקת בו, מוכנה לרגע הגדול שלה, ואז פתאום

נעלמת.

נראה כי אי אחר מסתיר אותה או ענן כבד שנושק לים. היא פשוט נעלמת ואיננה, ונגמר.

אבל שלא תטעו בכך – רוב הנוכחים הולכים לצאת מפה ולספר כמה השקיעה היתה מדהימה, כי זה הטבע האנושי. אם אתה צריך לבחור בין לספר לחברים שלבשת לבן ונדחקת בין מאות אנשים בשביל פלופ, לבין לספר להם שהיתה שקיעה מדהימה-חבל-על-הזמן-אין-דברים-כאלה – אולי תבחר באפשרות ג׳ ותחליף חברים.

***

בתחתית המדרגות המובילות לטיילת של אִיָהניצב דוכן נייד של תירס חם. המוכר בעל זקן שחור מרובע ופנים משועממות ומזכיר קצת את הדמויות מהשוק באגרבה, בסרט ״אלאדין״. הוא לוקח קלח תירס יבש, מקלף את העלים שלו ושם אותו על גריל. כשהתירס מתחיל להשרף הוא לוקח מברשת גדולה, מספיג אותה בחביש שומן מוצק ובתנועות גדולות מכסה את התירס בכל צדדיו, ואז מחזיר אותו לגריל. כשהתירס שרוף הוא מוציא אותו, תוקע אותו בעלים שקולפו ונותן לקונה. הטעם מצויין, כי אין על שומן שרוף.

בכלל, עושה רושם שאוהבים לשרוף הכל על האי. הסובלקי שלהם (שיפודים יווניים) צלוי עד שרוף/חרוך/פחם. אפילו לויסקי המקומי טעם מעושן מעבר לרגיל. ככה הם החיים בצל הר הגעש.

***

בפעם האחרונה שהר הגעש התפרץ ב-1950 לא קרה הרבה. אולם שש שנים אחרי זה, ב-1956, רעידת אדמה כמעט החריבה את האי. רוב המבנים הושמדו, וכיום חלק גדול מהערים משוחזר.

סנטוריני - כפר הרוס

בית רפאים

אחד המקומות שסבל במיוחד מרעידת האדמה הוא הכפר מסה-גוניה. אנחנו נעים בין הסמטאות השקטות של כפר הרפאים ורואים מבנים שנשארו כביום שבו תושביהם נמלטו מהם, אי אז לפני 60 שנה. בטון מתפורר, עשבים שוטים גדלים בין החרכים בקירות, ודממה.

״…לכן בונים כיום כל בית חדש עם קשתות – הקשתות יציבות יותר במקרה של רעידת אדמה״ מסיימת המדריכה את דבריה, ואני עוצר בהפתעה. כל הקשתות שראיתי עד כה באי, מיועדות למטרה כל-כך שונה ממה שדמיינתי. התייחסתי אליהן כמותרות, כבחירה אמנותית. אבל רחוק מכך, מדובר בהשרדות, בהיאחזות בחיים. כל קשת היא הצהרה של התושב: ״פה זה מקומי ולא אזוז ממנו״.

בהמשך הסימטא בה אנו צועדים אנו מתחילים לראות צבע, נקיון, סימני חיים. חלק מהתושבים חזרו לבנות את בתיהם מחדש, ואנחנו מתקרבים למקום שבו נשמעים קולות של צעקות, צחוקים, קריאות לילדים – סימני חיים. מי יודע, אולי עוד כמה עשורים הכפר יחזור להיות מיושב ורעידת האדמה כלא תהיה.

המפגש בכפר בין הסמטאות החרבות לבתים המחודשים הוא מיקרו קוסמוס של האי כולו. סנטוריני הוא אי של ניגודים, של אסתטיקה וצבע ושל הישרדות, של איתני טבע המנסים להשמיד את המקום ומספקים בו זמנית פרנסה לתושבים, של עתיק ומיתולוגי ושל חדש וצעיר. טרגדיה יוונית קלאסית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *