30,660 שעות

רשומה רגילה

אספתי את רותם מהגן באחד הימים. הוא לומד בגן בקיבוץ, ובדרך עברנו ליד מגרש הבייסבול שבמקום. הוא הביט בו דרך חלון המכונית בפנים מכוסות שרעפים ואמר ״אני זוכר שפעם מצאתי פה כדור בייסבול. זה היה מזמן, לפני המון שנים״.

לפני המון שנים. ילד בן 3.5 מדבר איתי על משהו שקרה לפני המון שנים.

כולו 3.5 שנים מפרידות בין הרגע הזה לפעם הראשונה שנקראתי ״אבא״. כולו 3.5 שנים, אבל אני חושב שאני מבין את האמירה שלו ״זה היה מזמן, לפני המון שנים״. הזמן מרגיש כאילו הוא טס, אבל כשאני מסתכל עליו – אלוהים, כמה דברים הספקנו!

למדתי להחליף חיתולים עד רמת מיומנות של החלפה בעיניים עצומות לילד ישן בשיכול איברים; למדתי לשמור על קור רוח במצבי לחץ ועצבים שבחיים הקודמים הייתי חונק מישהו; למדתי שאני יכול להרים לפחות 20 ק״ג ולאורך זמן, גם כש-15 מתוכם זזים וקופצים; למדתי להכיר את כל סוגי הקקי שבנאדם יכול לייצר- ומקרוב; למדתי למדוד חום במספר נקבים שונים בגוף, ובמספר מכשירים שונים.

למדתי על דינוזאורים – הו, כמה למדתי עליהם! למדתי להכיר טי רקס, טריצרטופס, ברכיוזאורוס, אנקילוזאורוס, פטרודקטיל, איגואנאדון, מיקרורפטור, ספינוזאור ועוד חבר׳ה רבים. למדתי שהטי רקס שקל 3 טון ושהברכיוזאורוס שקל כמו 17 פילים, שיש במוזיאון קקי מאובן של טי רקס ושהדינוזאור עם השם הקצר ביותר הוא ״מיי״. שלאיגואנדון יש טפרים כמו אולר שוויצרי ושלטריצרטופס מקור כמו של תרנגולת.

למדתי בעל פה את כל כוכבי הלכת במערכת השמש לפי הסדר. למדתי שמות של ציפורים שלא ידעתי שהן קיימות (כמו החטפית, התפר והכפן), ושל צמחים שלא הכרתי (כמו גזר בר וצמח החרדל). למדתי מהו ההבדל בין בולדוזר לדחפור, מה מכילה כבאית של מכבי אש ומה קורה בתוך מערבל בטון.

גיליתי את עולם החי – נחשפתי לכמויות של חיות שלא הכרתי קודם. לסוריקאטה, נבחנית, חוטמן, ניבתן, מדוזת רעמת האריה, חיפושית גוליית, קפיברה ועוד. למדתי סופסוף להבחין בין ראם, אייל, צבי ואנטילופה. אני עדיין מנסה להבחין בין נמר, ברדלס, טיגריס ופנתר. ראיתי עשרות סרטי נשיונל ג'אוגרפיק ולמדתי על חיי בעלי החיים שם בטבע – על האלימות, הרעב, מלחמת ההישרדות ורגעי החסד. גיליתי שיש דוב חום, דוב שחור, דוב קוטב ודוב גריזלי – וזה לא אותו אחד. אה, וידעתם שתנינים מטפסים על עצים?

הייתי בכל גן חיות אפשרי בארץ, במוזיאון הילדים, בקטיף פפריקה, בחוות חקלאיות מאולתרות, ברפתות, במופע סוסים, בהפרחת עפיפונים, בתהלוכת טרקטורים, בג׳ימבורים על ימין ועל שמאל, בהצגות ילדים, בשעות סיפור, במופעים מוזיקליים. זחלתי בתוך מנהרות בגני משחקים, טיפסתי על סולמות והתגלשתי.

ולמדתי לאהוב בן אדם קטן בצורה חדשה – לרצות להיות קרוב אליו וללמוד לנתק ולתת לו מרחב בו זמנית. להרגיש קירבה גדולה מאד ולנסות לנצל כל רגע לפני שהוא גדל ובורח.

3.5 שנים, אה? ואנחנו בהתחלה. לעוד שנים רבות של חסד.