הכוורת – סיפור קצר

סיפור קצרדבורה מתה
רשומה רגילה

 

המלכה הביטה בדאגה מבעד לחלה, עוקבת אחרי נתינותיה המתרחקות. היא נעה באי נוחות הלוך ושוב, מחככת את כנפיה בעצבנות ומשמיעה זמזום מתוח. הדבורה שעמדה לידה הביטה בה בדאגה, מקווה שמלכתה תירגע.

״שמש?״, לחשה הדבורה למלכה בעדינות, ״שמש, את בסדר?״

המלכה עצרה את תנועתה ועיניה התמקדו בדבורה שלצידה. היא נראתה מופתעת ומבולבלת, כמו התעוררה מחלום רחוק.

״מבס״, היא קראה, ״כמה זמן את פה?״

הדבורה שימשה כמפקדת הכוורת בעת שחברותיה יצאו לאסוף צוף. עם הזמן כינו אותה הפועלות האחרות בהערכה ״מפקדת הבסיס״, או בחיבה גדולה יותר ״מבס״. מבס אהבה את הכינוי אך דאגה תמיד לא להראות כיצד פניה זורחות בגאווה בכל פעם ששמעה אותו נישא בחלל האוויר.

״אני רק הגעתי, שמש״, שיקרה מבס, לא רוצה להביך את מלכתה האהובה ולספר לה שהיא כבר כמה דקות מביטה בה נעה בעצבנות, ״אבל אני דואגת לך. פניך לא כתמול שלשום, ואני רואה בבירור שמשהו מטריד אותך. כולנו בכוורת נשמח לעזור לך, מלכתנו הנערצת, שמש שלנו״.

המלכה חייכה למבס בהערכה, כנפיה נרגעות וחוזרות לנוח על גבה. היא נשמה עמוקות ואז החזירה את מבטה לחלה הפתוחה. מחוץ לכוורת נחיל הדבורים התרחק עד שכמעט נעלם בשמיים הצלולים. זמזום רחוק הרטיט את הכוורת בויברציות עדינות על גבול התחושה. עוד רגע וייעלם.

״וודאי נתקלת בשמועות על כך שדבורים נעלמות״, פנתה המלכה אל מבס והישירה מבט רציני לתוך חמש עיניה. מבס חשה ברעד עובד בגופה. כמובן ששמעה, למרות שבימי הלרווה שלה אלו היו בעיקר סיפורים שסיפרו הפועלות ללרוות הקטנות שמיאנו לאכול ממזון המלכות. ״אם לא תאכלי,״ אמרה לה פעם הפועלת אורר, דבורה זקנה ומרושעת למדי, ״כשתצאי מהגולם שלך תגלי שאת כלל לא נמצאת יותר בכוורת – את תהיי בגבעתדה, המקום אליו דבורים לא ממושמעות נעלמות, ושממנו לא חוזרות לעולם״. השם הפחיד אותה יותר מכל, ״גבעתדה״ – שם מאיים, נוטף רוע. החרדה ליוותה אותה עד שסיימה את תקופת הלרווה, ולאחר שיצאה מהגולם תחושת הרווחה שלה כשמצאה את עצמה בביתה, בכוורת שלה, היתה עצומה.

הדבורים הבוגרות, לעומת זאת, דיברו על ההיעלמויות ביניהן פעמים רבות בדאגה. ההיעלמויות היו אמיתיות, זאת היא גילתה לאחר החניכה כדבורה בוגרת, ואף דבורה לא ידעה מדוע זה קורה.

״היינו פעם רבות מאד, כאבקנים אשר בשדה סביונים. היו כאן…״, נאבקה המלכה במילותיה, מחפשת דרך לתאר מספר שהוא הרבה יותר מאחד, ״היו כאן…. ימבה דבורים״. מבס פערה את עיניה. ימבה היה תיאור שנשמר לכמויות גדולות במיוחד, הרבה יותר מהדבורים שראתה בכל ימי חייה. ״היום״, אמרה המלכה, ״אנחנו בוכטה של דבורים. זה הרבה פחות מימבה, כפי שאת יודעת, וההיעלמויות אשמות בכך. אני חוששת, מבס, אני חוששת מהידלדלות הכוורת שלנו עד שלא נוכל לקיים את עצמנו יותר.״

מבס הרכינה ראשה בעצב. כמה חבל ש…

אבל רגע, מה זה הקול הזה? נשמע כמו כנף קטנה שחובטת בכפיס עץ במהירות. ״פק-פק-פק-פק-פק״, כמעט על גבול החישה השמיעתית.

מבס החלה לתור אחרי מקור הרעש, מתקרבת אל המלכה. עיניה סקרו את קרקע הכוורת ואז נחו על תחתית ביטנה הגדולה של המלכה. משהו שחור פעם שם בקצב אחיד. פק-פק-פק-פק-פק…

צל נפל עליה, ומבס הרימה את ראשה. המלכה התנשאה מעליה, עיניה בוהות דרכה ופיה פעור.

****

״יוריקה יוריקה יוריקה!!!!״ קרא ד״ר סולומון בהתרגשות, מקפץ מרגל לרגל אל מול ערימת הדפים שכיסתה את השולחן, מונחת בערבוביה וגולשת לכיוון הרצפה. הוא חטף דף והרים אותו בזריזות, קורא לעמיתו בצהלה. ״מצאתי, מתוק שלי, מצאתי!!!״

ד״ר להט כבר היה רגיל לדרמטיות של חברו. ״יוריקה שמוריקה״, פלט לכיוונו, ״מה הפעם?״

״לא, אתה לא קולט מה עשינו פה״, קרא אליו ד״ר סולומון, מנופף בדף כמו היה ניצול על אי המגלה אוירון, ״מצאתי אותו! סוף סוף תפסתי אותו! הוא בידינו!!״.

קשה היה לד״ר להט שלא להדבק בהתלהבות של עמיתו. הוא התקרב אליו חש את ההתרגשות נאחזת בו. ״הצלחת לבודד את גורם ההיעלמות?״, הוא שאל לאט, חושש מאכזבה.

״זה פה! תפסנו אותו בפעולה!״ צווח ד״ר סולומון ותפס בהתרגשות בישבנו של ד״ר להט, ״תפסנו את הגורם להיעלמות הדבורים!״. הוא קירב את פניו לפני חברו והוסיף בשקט ״זה אומר שהיום חוגגים, אה, מתוק?״

ד״ר להט הסמיק והחזיר לחישה. ״לא עכשיו, בובי, אתה יודע איך אנחנו מביכים את כולם ככה. נחגוג אחר-כך״. ובקול הוסיף ״מה מצאת?״

ד״ר קראוס, השותפה השלישית בצוות המחקר התקרבה אליהם בפנים מושפלות. ״סיימתם את ההתגפפויות שלכם?״ היא סיננה, ״אפשר לעבוד?״

ד״ר סולומון חייך מאוזן לאוזן. הוא הרגיש כל-כך טוב, שגם טרוניותיה של ד״ר קראוס לא יצננו את ההתלהבות שלו. הוא פרש את הדף על השולחן שלפניהם ושלושתם גחנו לעברו בעניין.

״הנה״, הוא הצביע על התרשים בפינה העליונה, ״ישירות מהמבחנה של מבדק 342-CB. והנה כאן מה שגילינו על אותו כתם. זה חי, וזה טפיל. חברים, יש טפיל על הדבורים המסכנות האלה. לא מבין איך פספסנו אותו עד עכשיו, אבל הוא שם.״

״ואיך הוא משפיע עליהן?״, שאלה ד״ר קראוס בעניין הולך וגובר.

״לא עליהן – הוא נדבק רק למלכה. אולי לכן פספסנו אותו עד כן. הוא גורם לה… ובכן… להתקפי קניבליזם. רגע אחד היא מתנהגת כרגיל, ורגע אחרת היא טורפת את אחת הדבורים. די מזעזע, האמת.״. עיניו הזדגגו והוא בהה בחלל האוויר. ״אני אקרא לו… משהו טורף, מסוכן… יגואר-כוורות מקרופרזיט, או יכ״מ בקיצור״.

ד״ר קראוס בחנה את שורות הנתונים שמילאו את הדף. ״מענין… היכ״מ הפרזיט הזה גורם לה להפרשת פרצאוידים… תנועה מוגברת של הכנפיים העליונות וייצור פרומונים מוגבר… הורמון K-300… אה-הא״. היא חייכה והרימה את פניה אל פניו הזורחות של ד״ר סולומון. ״זה ענק, זה פשוט… ענק.״ חיוכה התרחב, ״יאללה תתמזמזו לכם שם, מגיע לכם. זה פאקינג תגלית המאה״.

ד״ר סולומון צווח באושר וקפץ לידיו של ד״ר להט המופתע, ״תגלית המאה! תגלית המאה!״ הוא שר ומחץ את חברו בחיבוק אדיר.

****

המלכה המשיכה לעמוד מול החלון בוהה במרחקים. נראה שגם מבס נעלמה, רגע אחד עמדה לידה וברגע השני – איננה. המלכה נאנחה בעצב, מחושה השמאלי מעיף בהיסח הדעת רגל של דבורה שנשארה תקועה בפיה. היא החלה שוב לנוע הלוך ושוב גופה רוטט וצליל עמום של ״פק-פק-פק-פק״ נישא בחלל החדר.

 

 

עוד סיפורים קצרים של חברי הכוורת:

איתן מושקה: "שור חמור וסוס יאור"
אור לבו: "חברות היא סוג של קסם"
עמרי אמבר חלפין: "אולי קראו לו תומר"
אלרן אושרת: "הרכיבה אל החופש"
אוהד קויתי: "צללים וערפל"
עדי אלקלאי: "זה קרה כמו בשיר"
ברק שיטרית: "השבת הכי כייפית אי פעם"
מיכל בן סימון: "מעשיה על עוגייה עם חור"
יוסי מזרחי: "בדרך לחדר לידה עוצרים בזנזיבר"
אבי קסב: "ריפוי בעיסוק"