פוליטיקה לתינוקות

הומורג׳ורג׳ בוש מחזיק תינוק
רשומה רגילה

״א-בא! א-בא״, נשמעה הסימפוניה המתוקה מהמושב האחורי ברכב.

נסענו כל המשפחה בדרך אל ההורים שלי לארוחת שישי. שלושת הילדים חגורים מאחור, התאומים משני צדדיו של רותם. נטע צפתה מהורהרת בעולם שחולף בחוץ, ועומר כהרגלו קשקש, מנהל שיחות שלמות עם עצמו ועם העולם בכלל המכילות אינטונציות שונות של ״אבא״.

״א-בא!״ הוא קרא שוב, ואז, לאחר שתיקה של כמה שניות, הופיעה הברה חדשה על שפתיו. ״בי-בי!״ הוא קרא, מתרגש מהיכולת שגילה.

״הלו״, קראתי לעברו, ״זה נחמד שאתה מוצא מילים חדשות, אבל למה ביבי? מה עם ׳אי-מא׳?״

״בי-בי! בי-בי!״ קרא הליכודניק הטרי בהתרגשות מהמושב האחורי.

״את רואה?״, פניתי לג׳ינג׳ית שישבה לידי, ״בגלל זה המדינה שלנו נראית כמו שהיא נראית. כבר בגיל אפס ביבי מתחיל לבנות את מאגר המצביעים שלו״.

היא הביטה לעברי במבט ששידר כמה ההערה הזו נשמעה לה מטופשת, אז פניתי שוב לעומר.

״תגיד ׳אי-מא׳! ׳אי-מא׳!״, אמרתי לו לאט ובהטעמה.

״בי-בי!״ הוא קרא, צוחק.

״טוב, אם אתה בקטע של פוליטיקה״, ניסיתי את מזלי, ״בוא ננסה ׳בו-ז׳י׳. ׳בווו-ז׳ייי׳״.

״בי-בי״, חזר אחרי הקטן, מראה שלא יתפשר על מנהיגות עם כח.

״צודק, צודק״, אמרתי לו, ״בוז׳י לא משהו. אולי ׳ש-לי׳?״

״בי-בי! בי-בי! בי-בי!!!״ צווח עומר בהתלהבות, לא נותן למנהיגים סוציאליסטים להסיטו מהדרך.

הבטתי אל הג׳ינג׳ית שהמשיכה בנהיגה כאילו כלום. ״את בסדר עם זה?״, שאלתי אותה בדאגה.

״יואב, הוא בן שנה וארבעה חודשים. תרגע, הוא עוד לא בחר מפלגה, הוא עוד לא מתיישב בקריית ארבע ועוד לא בחר לחזור בתשובה. הוא רק מבטא הברות״.

היתה מידה של הגיון בדבריה אבל לא נרגעתי. יכול להיות שזה המצב, אבל יכול להיות שעומר מבטא עמדה פוליטית מוצקה ואנחנו, הוריו שאמורים לדאוג לחינוכו, מתרשלים. אם כל תינוק שיצעק ״ביבי״ לא יועמד במקומו, איך תיראה המדינה שלנו עוד 18 שנה?

״בי-בי… בי-בי?״ שיחק הקטן עם האינטונציה. תכלס באמת נשמע שהוא מתאמן בהברות. ניסיתי פעם אחרונה.

״גל-און״, אמרתי לו. ״גאאאל-אוווון״.

״בי-בי״.

הרמתי ידיי בייאוש והבטתי החוצה. שיקשקש כרצונו, מה הוא מבין.

מאחור הקטן הביט בנו בריכוז, חיוך ממזרי מכסה את פניו, ואז הוא פתח את פיו, מוציא קריאה חדשה.

״לי-בר-מן!״.