משחקי בנים-בנות

הורותתותח
רשומה רגילה

״אני לא אוהב יותר דינוזאורים״.

אמירה מפתיעה זו הגיעה מצידו של רותם בזמן שישבנו על המדרגות בכניסה לבית. המתנו לג׳ינג׳ית שתבוא ותיקח אותו לגן, סוג של סידור יוצא דופן באותו יום.

״אתה לא?״ שאלתי המום והבטתי בו. רק לפני חודש סיימתי קורס בקורסרה בשם Dino 101 שמלמד כל מה שרצית לדעת על דינוזאורים ופליאונטולוגיה, ולקחתי אותו בגלל העניין הגדול של רותם לתחום. למדתי בחריצות ושיתפתי אותו בכל תובנה חדשה שצצה שם. כל שביב מידע הלהיב אותו, והוא היה צמא לעוד ועוד.

״כבר לא״, הוא אמר, מביט אל השביל מהורהר, ״אני אוהב כדורגל״. הוא נדם, חשב עוד כמה שניות ואז חייך לעצמו. ״כדורגל ומלחמות״ הוא תיקן.

רותם בהחלט אוהב מלחמות. אם אני לא הרוג מעייפות בערב, אני נאלץ להתגייס למלחמה התורנית. פעם אני נלחם יחד איתו ב״רעים״, ופעם אני ה״רעים״ בעצמם ותפקידי לחטוף ובגדול. מלחמה היא לא גיהנום בעיניו הקטנות, מה פתאום – זה אינטנסיבי, אנרגטי ומלהיב, השתוללות עם תוצאות מוסריות חשובות. ה״טובים״ תמיד מנצחים את ה״רעים״.

השתתקנו, נותנים למחשבות לנדוד. כעבור כמה שניות הוא פלט בשקט ״אני לא אוהב לשחק משפחה״.

״מה זה משחק משפחה?״ שאלתי אותו.

״זה מה שהבנות משחקות״, הוא אמר, נימה של לגלוג מצורפת לשם העצם ״בנות״. ״אני לא אוהב לעשות מה שבנות עושות – אני אוהב מה שבנים אוהבים״, הוא הכריז בניצחון, מדגיש את המילה ״בנים״ בעוצמת הקול.

״ומה זה משחקים של בנים? כדורגל, למשל?״ שאלתי.

הוא הנהן. ״בנות לא אוהבות כדורגל״, הוא הצהיר בפסקנות.

ניסיתי להבין יותר לעומק את הקונספט הזה של משחקי בנים ובנות. ״ריקוד, למשל״, פניתי אליו, ״זה משהו של בנות או של בנים?״

״בטח בנות״ הוא ענה ללא היסוס.

״גם ריקוד כזה?״ שאלתי והתחלתי להדגים תנועות ״גבריות״ של ריקוד טראנס עם תנועות חדות והטחות ראש. רותם הסתכל עלי בפליאה ואז צחק. ״לא, זה של בנים״ הוא הודה.

״וציור?״ שאלתי אותו, מכוון לאיזור הזה עם מטרה נוספת מול עיניי. אני יודע שציור הוא תחום שלא ממש אהוב עליו, ותהיתי כבר זמן רב למה הוא נמנע ממנו מאד. סקרן אותי אם הדיכוטומיה הזאת בנים-בנות קשורה גם לתחום הזה.

״זה גם של בנות״, הוא ענה, ואסימון (או טלקרד או אפליקצית אנדרואיד) נחת בירכתי מוחי בקול צלצול.

״נראה לי שהוא בעצם של בנים ובנות. אתה יודע למה ציור זה גם של בנות וגם של בנים?״ שאלתי אותו. דממה השתררה וניחשתי שנגעתי במשהו כבד עבורו. המשכתי. ״בציור כל אחד מצייר אחרת, וכל אחד מצייר את מה שמתאים לו. בנים מציירים ציורים של בנים, בנות מציירות ציורים של בנות, כל אחד מצייר את מה שיש לו בפנים. אז זה מתאים לכולם.״

מכונית נכנסה לאיטה לחניה מולנו וראשה של הג׳ינג׳ית הציץ מהחלון. רותם התרומם ממקומו, ואז נזכר במשהו.

״אפשר לקחת צעצוע לגן?״ הוא שאל. ״כמובן שאפשר״, אמרתי. זה היה החוק – מותר לקחת לכל היותר צעצוע אחד לגן, אם רוצים.

הוא נכנס לבית וכעבור דקה יצא מחזיק טריצרטופס גדול ביד ימין.

הוא דילג בביטחה במדרגות וקיפץ בשביל לכיוון המכונית. הגבר הקטן שלי.