עשר המכות – גירסת ההייטקיסטים

הומורתסכול ממחשב
רשומה רגילה

ובימים ההם, בסטארטאפ ״מצרים״, ויקום מנכ״ל שלא ידע את יוסף. ויעביד את בני ישראל עבודה קשה בפיתוח תוכנה, וישאיר אותם שעות נוספות לתוך הלילה, ויזמן אותם לעבוד בימי שישי, ויתקשר אליהם ביום שבת עם בעיות בפרודקשן.

ותעל שוועתם אל ה-HR. וירא ה-HR כי רע, וישלח אליהם את משה, יועץ חיצוני בעל 20 שנות נסיון במשברים ארגוניים. ויאמר משה למנכ״ל: שלח את עובדיך לחופשי. ויכבידו אנשי ניהול המוצר את ליבו של המנכ״ל בדיבורים על לוחות זמנים והבטחות ללקוחות, ויסרב למשה.

ויאמר משה: אין בעיה, אח שלי; ויטל על המנכ״ל מכת פרסומות. ויופיעו באנרים של פרסומת, פופ-אפים ואתרים שמנגנים וידאו אוטומטית בכל דפי הרשת בחברה. ויאמר המנכ״ל: מה הבעיה, התקינו אד-בלוקר, וכן היה. ויכבד ליבו של המנכ״ל.
להמשיך לקרוא

8 דרכים להרוויח קצת כסף מהילדים

הומוררותק התינוק נוהג ברכב צעוע
רשומה רגילה

גידול שלושה ילדים היא מטלה לא זולה ומאתגרת כלכלית. גן פרטי לתינוקות, נסיעות, חוגים, המון בגדים, אוכל למשפחה. מעמסה כלכלית רצינית, ולכן החלטתי יום אחד לשטוח את הבעיה לפני הילדים בכבודם ובעצם.

לקחתי מהמתלה על הקיר את משרוקית זימון הילדים ושרקתי בה שתי שריקות מהירות שמשמעותן ״פגישה משפחתית״. אחרי שכלום לא קרה, כמו שציפיתי, קראתי להם בקול. הם הגיעו כשבראשם נטע, צועדת בגו זקוף וידים מאחורי הגב בהקשב, אחריה עומר מקפץ ומצחקק, ו…

״רותם?״ קראתי למסדרון הריק. להמשיך לקרוא

פוליטיקה לתינוקות

הומורג׳ורג׳ בוש מחזיק תינוק
רשומה רגילה

״א-בא! א-בא״, נשמעה הסימפוניה המתוקה מהמושב האחורי ברכב.

נסענו כל המשפחה בדרך אל ההורים שלי לארוחת שישי. שלושת הילדים חגורים מאחור, התאומים משני צדדיו של רותם. נטע צפתה מהורהרת בעולם שחולף בחוץ, ועומר כהרגלו קשקש, מנהל שיחות שלמות עם עצמו ועם העולם בכלל המכילות אינטונציות שונות של ״אבא״.

״א-בא!״ הוא קרא שוב, ואז, לאחר שתיקה של כמה שניות, הופיעה הברה חדשה על שפתיו. ״בי-בי!״ הוא קרא, מתרגש מהיכולת שגילה.

״הלו״, קראתי לעברו, ״זה נחמד שאתה מוצא מילים חדשות, אבל למה ביבי? מה עם ׳אי-מא׳?״

״בי-בי! בי-בי!״ קרא הליכודניק הטרי בהתרגשות מהמושב האחורי. להמשיך לקרוא

פטריארכיה בוורוד

הומורוורוד
רשומה רגילה

משהו מקולקל בנטע.

זה התחיל כשראיתי אותה גוחנת אל הרצפה ואוחזת במכונית צעצוע בידיים. היא הניעה אותה הלוך ושוב, ונראה שהיא נהנית מהצלילים שהמכונית משמיעה. מדי פעם היא השמיעה צלילי ״בררר״, חיקויים של כלי רכב ממונע כלשהו. היה נראה שהיא נהנית מאד מהמשחק, למרות שלא מדובר בערכת כלי המטבח הקטנים שקנינו במיוחד בשבילה. להמשיך לקרוא

עיקרון הרצף הויראלי, או: מתי כבר נגמרים הוירוסים האלה לעזאזל?

הומורעיטוש
רשומה רגילה

במשך אלפי שנים החסירו הורים מליארדי שעות עבודה בגלל ילדים חולים. בין אם מדובר בעבודה במשרד, בבניית פירמידה או בציד ממותות – ילדים חולים תמיד היוו סיבה משמעותית להחסרת כח אדם. הביטוי ״רומא לא נבנתה ביום״ נולד מכך שקלאודוס צ׳יקצ׳קוס, בונה רומא האגדי, התעתד לסיימה ביום אחד – אבל אז נודע לו כי בנו התינוק משלשל. כל אותם עידנים של התרבות האנושית ניקרה השאלה במוחות ההורים העייפים: עד מתי? זה לא נגמר מתישהו? להמשיך לקרוא

״אחרי החגים״ הגיע

הומורילד קופץ בהתלהבות
רשומה רגילה

בשעות הבוקר המוקדמות החל הלילה לפנות את מקומו בעצלתיים לקרני האור הראשונות. השמש הפציעה במזרח וקרניה נחו על המבנים ההרוסים, משחקות באור וצל בין החלונות השבורים, החורים הפעורים בקירות ושרידי הגגות המטים לנפול. דממה מוזרה עמדה באוויר, דממה לא מוכרת ומדאיגה. מתוך מחבואיהם הדליקו ההורים טרנזיסטורים שהוחבאו בסליקים מיוחדים באדמה, ושמעו את מה שציפו לו זמן כה רב. הודעה אחת שחזרה על עצמה שוב ושוב בכל תחנה:

״אחרי החגים הגיע.״ להמשיך לקרוא

יום חול

הומורבדואי במדבר
רשומה רגילה

ישבתי על הספה בסלון ומנסה לקרוא חוברת קומיקס, גבי שעון על הקיר. שמש צהריים פלשה מבעד לחלון הגדול שמאחורי והאירה את התאומים שהתרוצצו על הרצפה, מחפשים משהו שאפשר לעצב מחדש כמו שולחן, מכשיר אלקטרוני, או הפרצוף של אבא. חום השמש על פדחתי החל קצת להציק לי.

״ראית את הכובע שלי?״ קראתי לעבר הג׳ינג׳ית ששהתה בחדר השני.

״ראיתי אותו על אדן החלון״, היא ענתה.

הסתובבתי להביט באדן החלון. המון צעצועים פזורים אבל שום כובע. להמשיך לקרוא

רייב גן רימונים

הומורילדים פיראטים
רשומה רגילה

״תלה את הבלונים בשער!״ קראה לעברי הג׳ינג׳ית בעודה רצה מהסלון למטבח, ידיה עמוסות בכוסות חד-פעמיות ומפיות ירוקות. סיימתי לקשור את הבלונים לחוט הראפיה ומיהרתי לחצר, עוקף את הטרמפולינה, בית הצעצוע ומוט הלימבו שסודרו על השביל. 20 דקות לשעת השין, כלומר לשעת הגעת ילדי הגן של רותם לחגוג את יום הולדתו. בבית שלנו. הנקי, המסודר (יחסית) והשמור היטב עד כה.

תורת הכאוס מתארת מערכות שגם אם יודעים את כל החוקים השולטים בהן – לא ניתן לחזות את התפתחותן. זה נכון למזג אוויר, תנועה של שלושה גופים במרחב וימי הולדת של ילדים. ומכיוון שהגן של רותם מכיל 33 ילדים, מדובר בחישוב תנועתם של 33 גופים במזג אוויר משתנה (בין מאווררים ומזגן לשמש לוהטת), מה שאומר שהגיע הזמן להרים ידיים בכניעה, לזוז הצידה ולתת למה שהולך לקרות שפשוט יקרה. להמשיך לקרוא

דרמה במושב האחורי

הומורספיד
רשומה רגילה

בצורה גסה ניתן לחלק את הנהגים בארץ לשני חלקים: אלו שלא ממהרים לשום מקום, אלו שממהרים, ואלו שיש להם תינוק צורח ברכב. תירגעו, אלו לא שלושה חלקים – השניים הראשונים איטיים כמו קשיש שעורך את הקניות החודשיות שלו בסופר-פארם ומתדיין עם הרוקח איזו תרופה תגרום לפחות עצירות. כשיש תינוק בוכה באוטו – ובכן, זו כבר אופרה אחרת. דו משמעית.

תינוק בוכה באוטו הוא הגורם המדרבן הגדול ביותר בתרבות האנושית. השתמשו בתינוקות בוכים לזרז את העבדים בעת בניית הפירמידות (״אני לא יכול לסבול את הבכי שלו, בסדר, אני מזיז את האבן המזויינת הזאת של ה-20 טון, רק די עם זה.״), כאמצעי עינוי באינקוויזיציה הספרדית (״אני נוצרי, מודה! עכשיו דחוף לו כבר מוצץ, שמענדריק, במתוטא״) וכמוטיבציה לצאת לעבודה בבוקר (״אני רק אשתה את הקפה… אוי, מותק, התינוק בוכה – אני חייב לזוז, ביי, אוהב אותך״). משהו קדום וגדול מאיתנו משתלט עלינו לשמע הבכי הזה, משהו פרימיטיבי שרוצה בו זמנית לגונן על היצור הבוכה ולברוח הרחק ממנו למקום שקט.

להמשיך לקרוא

מופע קסמים

הומורקסמים
רשומה רגילה

דממה שררה בחדר המואר. אני, ישוב בכסא הנדנדה הגדול, נעתי בחוסר נוחות במקומי, חש במבטים הנעוצים בי. מולי שכבו שרועים בתוך טרמפולינות צבעוניות עומר ונטע, תינוקות שמנמנים ועירניים במיוחד בני 3 חודשים, ובהו בי. תינוקות בגיל הזה מעולם לא מביטים – הם בוהים, עיניהם קרועות לרווחה כמו צבי מול פנסי מכוניות. מטריד לעיתים.

במשך זמן שנדמה כנצח הסתכלתי לעברם והם בהו בי, עד שחשתי שהדממה מעיקה מדי. ״ובכן״, אמרתי לעולם באופן כללי, ״שלום לכם.״

הם בהו בי. להמשיך לקרוא