א׳ אבא ב׳ בית-ספר ג׳ זה גדול כל-כך

הורותרותם עם תיק על הגב
רשומה רגילה

רותם פתח את הדלת, מגלגל את התיק הגדול על הרצפה מאחוריו. הג׳ינג׳ית ליוותה אותו החוצה והוא נופף לי לשלום. ראיתי את הפנים המחייכות שלו מופנות אלי, ואז הדלת נסגרה והוא יצא בדרכו ליום הראשון בכיתה א׳.

אני דמעתי. התרגשתי על המעמד ועל כך שהילד כל-כך גדול ועצמאי וכל זה. אבל גם כי התעצבתי על עצמי.

התעצבתי על שלא אסיע אותו יותר לגן. לבית הספר החדש הוא מגיע עם הסעה שאוספת אותו מהבית שלנו. לא אסע יותר איתו ועם התאומים בבוקר בדרך לגן. לא אשיר איתו שירי שטות בדרך, לא אשמע תובנות או מחשבות שעוברות בראשו בזמן שהוא בוהה בענני הבוקר שבחוץ ותוהה על העולם. להמשיך לקרוא

רגע לפני הפיצוץ

הורותעשן פיצוץ מרוחק
רשומה רגילה

הסוכן ג׳ונסון רכן אל החבילה הקטנה, מצחו נוטף זיעה וידיו רועדות. הוא שלף ממחטה מכיסו ומחה את הזיעה ממצחו בתנועה מהירה, עוצר אותה מלטפטף לתוך עיניו מתחת למשקפי השמש השחורים שלו ולהסתיר ממנו את המצב. הוא בלע את רוקו בעצבנות.

״אני הולך לחתוך את החוט האדום״, הוא אמר בקול צרוד וקירב את ידו האוחזת באולר אל החבילה.

״השתגעת?!״, נשמע קול מאחוריו. להמשיך לקרוא

הצהרת רווח וסיכום רבעון Q3

הורותסטארטאפ
רשומה רגילה

מיתוס נפוץ בעולם העסקי הוא שעסק חדש צריך כשנתיים קשות של הפסדים עד שההוצאות וההכנסות מגיעים לאיזון ומתחילים לראות ממנו רווחים.

אני שכיר, אז כל מה שאני יכול הוא רק לצטט את המיתוס הזה ולא לערוב לדיוקו, אבל אני יכול לומר שהוא דייק בצורה די מלאה בהתייחסו לסטארטאפ שלי ושל שותפתי.

אני מדבר כמובן על נטעומר בע״מ. להמשיך לקרוא

עצמאי בשטח

הורותרותם הלוחם
רשומה רגילה

ילד בן 6 יורד מהמיניבוס בתחנה, תיק אחד על גבו ותיק נוסף נגרר על גלגלים בידו. הוא פוסע לבד במושב זר לכיוון מגרש הכדורגל, מרחק 3 דקות הליכה מהתחנה. הוריו במרחק של שעה נסיעה לפחות, והוא עצמאי בשטח, פוסע לאיטו. שיערו סתור לאחר יום ארוך בלימודים, מכנסיו מקומטים ממשחקים בהפסקה ועיניו בוחנות בעניין את המתרחש סביבו. הוא מסתובב בטוח, כמו מלך העולם, ואני גאה בו כל-כך, הילד שלי. להמשיך לקרוא

אמנזיית גדילה ורגעים שאינם יותר

הורותגשר הזהב בערפל
רשומה רגילה

ביום שישי לקחתי את נלה, הכלבה, לוטרינר. כשחזרנו החלטתי שאאסוף את הילדים לפני שאוריד את נלה בבית. היא ישבה במושב שלצד הנהג, מוציאה את אפה הסקרן מהחלון ומשרבבת לשון בהתלהבות.

כשאספנו את רותם הוא שמח לראות אותה מלווה אותנו.

״איזה מצחיק שהיא יושבת במקום של אמא״, העיר.

״כן…״, עניתי, ״זוכר שפעם היא נהגה לשבת לידך?״

״לא״, הוא אמר. להמשיך לקרוא

איך לדכא מרד בקלות

הורותעומר ונטע הפושטקים הקטנים
רשומה רגילה

בשנה האחרונה מופצת שוב ושוב בפייסבוק תמונה של קהל גרמנים גדול, כולם עומדים מתוחים ומצדיעים במועל יד, ובין ההמון הזה עומד אדם כשידיו שמוטות ומבטו אומר ״תגידו, נדפק לכם המוח?״. הכיתוב המלווה את התמונה הוא לרוב ״Be this guy״.

לא משנה שאני לא ממש מסכים עם המסר הזה, מכיוון שללכת נגד הזרם באופן קבוע לא אומר שאתה בהכרח עושה משהו נכון (למשל מתנגדי החיסונים או כל מאמיני הקונספירציות באשר הן), אבל אני חושב שנסכים כולנו על דבר אחד – קשה מאד להיות האיש הזה. קשה מאד להיות זה הפועל אחרת מכולם, ויודע שיהיו לכך כנראה השלכות חמורות. קשה להיות לבד.

לעומת זאת אם אתה חלק מתאומים… להמשיך לקרוא

פתיחה בטארוט – העולם

הורות
רשומה רגילה

בתקופה המזעזעת שהייתי בשירות המדינה – קרי ״הצבא״ – מצאתי את עצמי משתעמם פעמים רבות. תרמתי רבות לחוזקה הצבאי של מדינת ישראל בכך שביקרתי מספר פעמים ביום בשק״ם, מחזיר את המשכורת הצבאית לכיסיו של הצבא. זו היתה משימה כפויית טובה, אבל מישהו היה צריך לבצע זאת.

אחת השיטות בה העברתי את זמני היתה למידת קריאה בטארוט דרך האינטרנט, קונספט חדש למדי בימים אלו של אמצע שנות ה-90 (האינטרנט, לא הטארוט). מצאתי ב-AltaVista אתר שמכיל הסבר על כל קלפי הטארוט והורדתי ממנו את כל התמונות, הדפסתי, גזרתי, והפכתי אותם לחפיסה שלי עליה למדתי. זו היתה חפיסה בגודל קופסת גפרורים, מספקת לגמרי. להמשיך לקרוא

אמא של אילן היא מלאך

הורותאשה מלאך
רשומה רגילה

״אבא״, אמר לי רותם בזמן שנסענו לכיוון הגן שלו, ״אתה יודע מה קרה לאילן?״

״לא״, שיקרתי, יודע מה מתקרב, ״מה קרה?״

״אמא שלו מתה״, אמר הקטן בפשטות. המשפט נשאר מרחף בתוך הדממה שנפלה ביננו, רק רעש המנוע מצביע על הזמן החולף.

״איך אתה מרגיש עם זה?״ שאלתי, מרגיש קצת כמו דביל, אבל ללא מושג אמיתי מה לומר.

״עצוב״, ענה רותם, ״יש הרבה שעצובים בגן, זה לא רק אני״, הוא מיהר להוסיף בהתגוננות, שלא נחשוד בו שהוא לא בסדר חס וחלילה.

״אני גם שמעתי על אמא שלו״, אמרתי לו, ״וגם לי זה עשה עצוב״. להמשיך לקרוא

השפה הפרטית (והסודית) של התאומים

הורותהתאומים ביחד
רשומה רגילה

באחד הלילות התעוררה נטע ולא הצליחה לשוב לישון בגלל צינון עיקש. נזלת טפטפה ללא הרף מאפה מונעת ממנה לנשום סדיר, וזה עצבן אותה. העירנות שנכפתה עליה הובילה אותה להחלטה שאין טעם לחזור לישון – היא תקום ותטייל בבית ב-23:00 בלילה, כי אם אי אפשר לישון אז כנראה שזה לא באמת חשוב כל-כך. הלא כן? ניסיתי להרדים אותה בשיטות שונות (רק אלו המאושרות על ידי אמנת ז׳נבה) אבל העירנות רק התגברה. עליתי איתה למעלה לחדר של עומר ושלה וניסיתי שם לנדנד אותה על הידיים ולהחזיר לה את הרוגע והשקט שיכולים להוביל לשינה. להמשיך לקרוא

האשה שהצילה את ילדי העולם

הורותילדים הודיים בפסטיבל הצבע בהודו
רשומה רגילה

השפה הבינלאומית היחידה בעולם היא בכיו של ילד.
(אגלנטיין ג׳ב)

 

היום חל יום זכויות הילד הבינלאומי. למה הוא קיים, ומי צריך אותו באמת? מסתבר שהוא משמעותי יותר מכפי שנדמה לנו כיום בחברה המערבית, ודרך ארוכה הובילה להכרה בזכויות שנראות כל-כך בסיסיות.

 

כח העבודה האולטימטיבי

מאז ומתמיד בהיסטוריה האנושית ילדים היוו כח עבודה זול. מגיל קטן הם היו יוצאים לעזור להורים בעבודתם – בין אם בשדה, בתחנת הקמח, במתפרה, במכרה – הרעיון היה שזהו ייעודם של הילדים, להוות חלק מהנדבך הכלכלי של המשפחה. כיום המחשבה על כך מוזרה לנו, אבל לא בגלל שהרעיון שהילדים אמורים לעבוד הוא יוצא דופן בהסטוריה, אלא יותר בגלל שהגישה שלנו כיום לילדים היא החדשה והשונה.1 להמשיך לקרוא

  1. ממליץ בחום על הפודקאסט המצויין בנושא, המתאר את השינוי שעברה החברה בגישתנו לילדים.