האשה שהצילה את ילדי העולם

הורותילדים הודיים בפסטיבל הצבע בהודו
רשומה רגילה

השפה הבינלאומית היחידה בעולם היא בכיו של ילד.
(אגלנטיין ג׳ב)

 

היום חל יום זכויות הילד הבינלאומי. למה הוא קיים, ומי צריך אותו באמת? מסתבר שהוא משמעותי יותר מכפי שנדמה לנו כיום בחברה המערבית, ודרך ארוכה הובילה להכרה בזכויות שנראות כל-כך בסיסיות.

 

כח העבודה האולטימטיבי

מאז ומתמיד בהיסטוריה האנושית ילדים היוו כח עבודה זול. מגיל קטן הם היו יוצאים לעזור להורים בעבודתם – בין אם בשדה, בתחנת הקמח, במתפרה, במכרה – הרעיון היה שזהו ייעודם של הילדים, להוות חלק מהנדבך הכלכלי של המשפחה. כיום המחשבה על כך מוזרה לנו, אבל לא בגלל שהרעיון שהילדים אמורים לעבוד הוא יוצא דופן בהסטוריה, אלא יותר בגלל שהגישה שלנו כיום לילדים היא החדשה והשונה.1

העסקת ילדים היתה אמנם עניין שבנורמה, אבל המהפכה התעשייתית הרעה במיוחד את חיי הילדים העובדים. זריזותם של הילדים, גודלם הקטן וקלילותם אפשרו להם לבצע משימות מאתגרות במיוחד במפעלים, אולם לרוב זה היה כרוך בסיכון חיים בתוך קרבי המכונות ובעבודת פרך ממש. בשנת 1900 כ-18% מכלל העובדים בארה״ב היו מתחת לגיל 16, ובמקומות אחרים בעולם אף הרבה יותר מכך. דווקא החמרה זו גרמה לזעזועים ציבוריים וללידת וועדות להסדרת עבודת ילדים, אולם הסטטוס קוו נשמר עוד שנים רבות.

 

״הלהבה הלבנה״

אגלנטיין ג׳ב

אגלנטיין ג׳ב

אגלנטיין ג׳ב (Eglantyne Jebb) היתה בת 28 בפרוץ מלחמת העולם הראשונה. היא היתה חלק ממשפחה אנגלית אמידה ומיוחסת אולם בעלת מודעות חברתית גבוהה. אמה ואחיותיה הקימו עמותות בתחומים חברתיים שונים כמו איגוד אמנויות תעשייתיות ואיגוד נשים במלחמת העולם. שיערה היה זהוב-אדמדם ועיניה כחולות, והיא חוזרה על ידי גברים רבים אולם לא הראתה עניין באף אחד מהם. הקשר הרומנטי המשמעותי ביותר שלה היה עם עלמה יפהפיה בשם מרגרט, אולם לאחר שאותה בחורה התחתנה עם גבר החליטה אגנלטיין המיואשת להפנות את מירב מירצה לעבודה התנדבותית והיא החלה ללמוד על המצב ההומניטרי הקשה במדינות הלוחמות במלחמה הגדולה.

בתום המלחמה נעצרה אגלנטיין בלונדון לאחר שהפיצה עלונים עם תמונות קשות של רעב ועוני מאוסטריה וגרמניה. המשפט שלה הקנה לה פרסום, אותו היא ניצלה לאיסוף תרומות והעלאת המודעות הציבורית לבעיה. אגלנטיין הפנתה את תשומת ליבה בעיקר לילדים; המלחמה הקשה גבתה מחיר איום מהילדים באותם מדינות – רעב, מחסור בציוד חיוני, יתמות, מחלות. כדי לעזור לילדים היא הקימה את קרן הצלת הילדים לגיוס תרומות ונתינת סיוע הומניטארי.

הקרן נחלה הצלחה גדולה בסיפוק עזרה כלכלית, ובעקבותיה הקימה אגלנטיין ב-1920 בז׳נבה את איגוד הצלת הילדים הבינלאומי. היא היתה לוחמת מסורה למטרה, וכונתה ״הלהבה הלבנה״ בגלל הלהט שבער בה ליצור עולם טוב יותר לילדים, וכל זאת על אף שלא ממש סבלה אותם. כאשר ניסתה לעבוד כמורה, היא אמרה ״אני לא אוהבת ילדים. אני לא אוהבת ללמד… הם עפים עלי בצווחות ונחרות וצלילים בלתי ברורים כמו חזירים בכל פעם שמגיע אוכל״. חבריה סיפרו עליה שלא היה לה שום דחף אמהי והיא חשה בנוח בעיקר כשלא היו ילדים סביבה. אז כיצד זה מסתדר עם מאמציה הבלתי נדלים להיטיב עם ילדי העולם? הדיעות חלוקות, אולם כפי הנראה היה מדובר בהומניזם אמיתי, אמפתיה לבני אדם באשר הם, גם אם הם פחות נעימים לה באופן אישי.
אגלנטיין ג׳בב-1924 יזמה הקרן את חתימת הצהרת זכויות הילד הבינלאומית בז׳נבה. ב-1959 התקבלה ההצהרה על ידי האו״ם, אולם לא כחוק בינלאומי אלא כרעיון מנחה.

בגיל 52 כבתה הלהבה, ואגלנטיין הלכה לעולמה. הארגון אותו עזרה להקים, קרן הצלת הילדים, קיים ומתפקד עד היום.

 

ארה״ב נשארת בחוץ…

כל זה מביא אותנו ל-20 בנובמבר 1989, ז׳נבה. כחלק מחגיגות ה-30 להצהרת זכויות הילד, נחתמה באו״ם אמנת זכויות הילד, סט של חוקים מחייבים בינלאומית שנועדו לבסס את את הרעיונות העומדים מאחורי ההצהרה2. רק שתי מדינות עוד לא אישרו אותה עד היום – סומליה וארה״ב. סומליה מכיוון שאין לה ממשלה מוכרת שיכולה לאשר, וארה״ב מכיוון שיש בה מדינות שלא מוכנות לוותר על זכותן להוציא להורג בני 16-18, בעוד האמנה אוסרת על עונש מוות לילדים.

באמנה סעיפים רבים המגנים על ילדים, ביניהם העיקריים:

  • זכות לחינוך וטיפול רפואי.
  • הגנה מעינויים, ניצול בעבודה וסחר מיני.
  • הגנה על ילדים נכים, חסרי משפחה או פליטים.
  • בכל הפעולות הקשורות לילדים, טובת הילד תהיה השיקול הראשון3.
  • לילד זכות להכרות ומגע עם שני הוריו, גם אם הם גרים בארצות שונות.
  • המדינות מכירות בעקרון כי לשני ההורים אחריות משותפת לגידול הילד והתפתחותו.
  • לילד המסוגל להביע דיעה יש זכות להביע דיעה זו.
  • חובה לאפשר לילד להשתתף הכל הליך בו מתקבלת החלטה בנוגע אליו.

את ה-20 לנובמבר, יום חתימת האמנה באו״ם, אנו חוגגים כיום. לא מדובר בהישג של מה בכך. האמנה מסמלת את אחד השינויים הגדולים בתפיסה התרבותית האנושית, יחד עם המהפכה הפמיניסטית. ושינוי אדיר זה חייב רבות, ואולי את כל קיומו, לאשה אחת שהחליטה שיש לעשות מעשה. בזכותה העולם שבו גדלים הילדים שלי קצת פחות קשה וקצת יותר אנושי, בזכותה ילדים ברחבי העולם יכולים להיות ילדים.

 

  1. ממליץ בחום על הפודקאסט המצויין בנושא, המתאר את השינוי שעברה החברה בגישתנו לילדים.
  2. האמנה התקבלה סופית בישראל רק ב-1991.
  3. מה שמסביר את העיסוק בחוק הגיל הרך בשאלת טובת הילד ללא התייחסות לטובת ההורים.