בדרך לאילת עוצרים בתיבת נח

בדרכיםתיבת נח
רשומה רגילה

נסענו עם רותם לאילת ל-4 ימים. היה משובח. וכמו בכל נסיעה כזו, מה שהטריד אותנו הוא זמן הנסיעה הארוך. כיצד מעבירים 4-5 שעות עם ילדים בדרך לאילת בלי להתחרפן? אני מביא כאן סיכום קצרצר של המקומות שהיינו בהם ושעזרו לנו להעביר דרך מהנה. עוד הצעות יתקבלו בשמחה בתגובות.

 

במבהבמבהבמבה ריקבמבה ריקבמבה ריק חי-נגב ברביבים

חי בנגב - אילת ילדים שתי הבמבות מגיעות בעיקר בגלל הפוטנציאל הראשוני של המקום. המימוש הוא הבעייה. המרחב של חי-נגב בנוי בצורה יפהפיה. מבני חימר מעוגלים שמזכירים את תקופת התנ״ך, יחד עם מבנים גדולים בצורת מעגל עם שתי קומות שנראים כמו וילה איטלקית. אגם עם אי קטן במרכזו אליו ניתן להגיע על גשרון, בקתת ליטוף חיות עגולה עם מתחמים שונים, וכנ״ל מתחם האכלה גדול במיוחד. מבנה לעופות דורסים שנראה כמו אסם אמריקאי, ועוד הפתעות. הכל בנוי כל-כך יפה ומבטיח. וכאן זה נשאר – בהבטחות. כבר בכניסה נוצר פער בין המראה לביצוע. דוכן השומר בכניסה ריק, ושלט עליו מצביע לכיוון המזכירות. יכולנו להסתובב במתחם באין מפריע בלי דמי כניסה, אבל חיפשנו את המזכירות בכל זאת. אחרי חיפוש ארוך במקום השומם מצאנו ביתן סגור, ובתוכו דלת סגורה, שאם נוקשים עליה מגיעים למזכירה המופתעת שלוקחת את דמי הכניסה. ביזאר. האגם מטונף, נראה שלא נוקה כבר זמן רב. החיות לליטוף בורחות ברגע שהדלת נפתחת באימה גדולה יותר ממה שמוכר לי ממקומות אחרים. מראן משדר הזנחה. כלוב העופות הדורסים כנראה בשיפוצים – אחרת קשה להסביר את הריקנות והרשת הקרועה שבגג שלו. המתחם הענק עליו רשום ״כבש הרים״ הכיל רק ברווזים. מקווה שלכבש שלום. פסלים שבורים מפוזרים במתחם, מלמדים על עבר מפואר והווה מפורר. הזנחה גדולה יותר מתגלה במתחם האכלת החיות. במשרד הבטיחו לנו שהן שבעות, אולם ניכר שלהן לא סיפרו את זה. מכל ערב נשמעים קולות פעייה ונעירה כשחיות המשק מזנקות על הקירות ומתחננות שנפזר להם קצת מהמזון. גם הן נראות מדובללות ולא נקיות במיוחד. מהר מאד רותם מתחנן שנלך משם – הקולות שלהם עושות לו חור בראש… הכי כואב – הבזבוז של כזה מקום יפה. אני מקווה מאד שנפלנו במקרה על תקופת שיפוצים ושינויים ושזו לא ההתנהלות הקבועה – חבל על בעלי החיים.

 

במבהבמבהבמבהבמבהבמבה חוות האנטילופות (תיבת נח)

חוות האנטילופות - אילת ילדיםאני לא סתם נותן 5 במבות – ביקרנו במקום כבר פעמיים ונבקר בו בעתיד. על פני השטח גם המקום קצת מוזנח. אבל – על פני השטח. בהסתובבות במתחם ניכר שהוא נבנה מתוך אהבה לבעלי חיים, וכאן שוכן כל ההבדל ממקומות אחרים. מדובר במתחם ענק בו מסתובבים בעלי חיים רבים בחופשי: אנטילופות, ראמים, דישונים, איילים, כבשי הרים וכמה זברות. פינות האכלה שונות מפוזרות בשטח בצמוד לדרך העפר, ובעלי החיים מתרכזים בהם, מה שמאפשר לנהוג ולצלם אותם די מקרוב. אבל ההיילייט של הביקור היא תיבת נח המקורית. טוב, מבנה הקרוי ״תיבת נח״ ונראה די דומה לאיך שאנחנו מציירים אותה בדמיוננו. יש בו שני קומות, כאשר בקומה התחתונה שוכנים חיות כמו דורבנים, צבים ענקיים, סרטנים כחולים ונבחניות, ובקומה השניה בעלי כנף רבים – יונים, ציפורי אהבה, תוכים מסוגים שונים ועוד. ובין הקומות משוטטים בחופשי טווסים ותרנגלות. ליד התיבה נמצא גן משחקים לא מתוחזק במיוחד – אבל יצירתי מאד. לילדים קטנים רמת התחזוקה שלו לא משנה, וכל פעם מחדש רותם נהנה לרוץ בתוך הנחש הארוך או להכנס לפה של הלוייתן ולצאת מהמקום ממנו יוצא בדרך כלל המזון… הנעים בכל החווייה הוא האווירה של להיות בתוך הטבע, לא מנותק. אנטילופות שמסתובבות לפעמים בגן המשחקים, או עדר עזים שמהדס לידך לאיטו ללא רועה, כנראה מכירים כבר את יעדם אבל דרכם לא אצה להם. וליד כל אלה בקתה בה משלמים על הביקור וניתן לשמוע הסבר. ההסבר מומלץ! מסבירים על מטרת החווה, על תוכניות עתידיות, וגם קצת על מיני החיות ששם. על השולחן לידנו מונחים בזמן ההסבר קרנים של בהמות שונות שנשרו או נלקחו מחיות שמתו (מזיקנה!) – וניתן ממש למשש קרן אייל או ראם. שם למדתי סופסוף מהו ההבדל בין דישון, ראם ואייל…

 

במבהבמבהבמבהבמבהבמבה ריק חי-בר יטבתה

חי-בר יוטבתה - אילת ילדיםמבטיח שגם לאחר ביקור בחוות האנטילופות לא יימאס לראות בעלי חיים מקראיים – הם אצילים ויפים ולא רואים אותם כל יום. אז ביקור בחי-בר ביטבתה בהחלט יכול לספק את הסחורה. החי-בר מורכב משני חלקים: גן חיות שבו מסתובבים בין כלובים (די בדומה לספארי) ושטח פתוח עם בעלי חיים מסתובבים ועושים פוזות. הפעם מדובר על מקום יותר מסודר מהמקומות האחרים, מנוהל על ידי רשות שמורות הטבע ועם חנות מזכרות חמודה. הכל משולט ומכיל הסברים – אירופה ממש. גן החיות די מזכיר גני חיות אחרים – אתה מגיע לכלוב, רואה שלט עם שם ותיאור החיה, ואז מחפש אותה שעה עד שמוצא קצה זנב מציץ מבין סלעים. למה לעזאזל שהיא תצא החוצה בחום הזה של הנגב? מוצדק. החלק היותר מהנה גם מבחינתנו וגם מבחינת רותם היה הנהיגה בשטח הפתוח עצמו. דישונים, ראמים, ביזונים, בנות יענה וחמורי בר מסתובבים קרוב למכוניות מחכים לחטוף במבה מילד ששכח לסגור את החלון. פחות דאגו ליצור התקהלות של חיות עם פינות האכלה, כך שלפעמים רואים את החיות מרחוק, אבל באופן כללי התאווה לראות עוד חיה ועוד חיה מסופקת. אפילו יצא לי לראות בטעות חלחולת של בת יענה שהרימה את נוצותיה, תמונה שלא אשכח כל ימי חיי, וחבל. בסופו של דבר – פחות חיות מהספארי, אבל פחות צפוף, מפתיע לטובה ומהנה אחרי נסיעה ארוכה מאד בשממת הנגב.

עד פה לטיול אחד. אני בטוח שכל מי שיש לו ילדים והתכוון לנסוע לאילת עמד בדילמה – אשמח לקבל עוד המלצות!