דרושה: קרירות

כללישריפה
רשומה רגילה

חם.

חם בחוץ – השמש קופחת ללא רחם, ללא טיפת רוח קטנה שתצנן את הגוף המזיע. האויר עומד, לוהט. אני צופה חיסכון ניכר בצריכת החשמל אם אנשים יתחילו לחמם מזון על-ידי הוצאה לשמש. זה יעבוד.

חם גם בפנים – בראש. אנשים מתחממים מהר, מתעצבנים מהר. כשהכל לוהט מסביב קל להתלהט וקשה לשמור על קור-רוח. לא סתם כל הביטויים האלה כוללים חום וקור בתוכם – להיות cool קל כשקריר. אבל כשחם כל-כך – קשה כבר לראות בעיניים.

ובתוך הקלחת הרותחת הזו ארעו כמה מקרים מזעזעים לאחרונה. מקרים מתועבים שבהם ילדים נטבחו. ילדים יהודיים, ילד פלשתיני, רוצחים יהודיים, רוצחים פלשתיניים – לכאורה שונים אחד מהשני, ולכאורה שייכים לעם שלנו ולעם שלהם, אחד כנגד השני.

ועם זאת הרוצחים המתועבים זהים בעיניי. המטרות שלהם דומות, וההתנהלות שלהם זהה. לא ממש מעניינת אותי ההצדקה הפנימית שלהם – הצדקות פנימיות יש מליון בשקל. לעזאזל, אחד הדברים הראשונים שרותם למד עוד לפני שידע לספור עד 10 היה כיצד להצדיק את ההתנהגות שלו. אני לא מתרשם מהסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו.

מה שאנחנו עושים הוא החשוב, והמחבלים מכל הלאומים פעלו בצורות שחורגות מכל אמת מוסר אנושית. מעולם לא ראיתי ברצח משהו שניתן להקל בו ראש, אבל אני יכול להבין כיצד בני אדם יכולים להצדיק פגיעה בחיילים. אנחנו מקבלים את הקונספט הזה בקלות כל הזמן – כשמדובר בפגיעה בכוחות האוייב, כמובן. זהו ״מוסר המלחמה״.

אבל ילדים. ובאכזריות כל-כך גדולה. טירוף.

borders

אני אוהב את הילד שלי יותר מכל דבר אחר. אני אעשה הכל שיחיה, יגדל, יאהב, יצחק, ילמד, יתבגר. שיחיה את החיים כמו שאני ואמו הצלחנו לחיות עד כה. ובמדינה חמה כל-כך כמו שלנו זה לא מובן מאליו.

מעשי הנבלה האחרונים מלהיטים את הרחוב וגוררים אחריהם ביטויי שנאה וגזענות שלא זכור לי שנתקלתי במאסה כזו מעולם. אנשים כועסים. אנשים רוצים נקמה. הרגש הזה מובן ואנושי לחלוטין, ואני מפחד מהשתלטותו על החשיבה שלנו.

אם באמת נחפש נקמה, נמצא, בכך אין לי ספק. לא בהכרח בפושעים האמיתיים, אולי בכמה חפים מפשע, אבל הצורך הבסיסי בנקמה יכול להיפרע. ואז יבוא הצורך של משפחות החפים מפשע בנקמה – צורך בסיסי, אנושי ומובן. ואז יבוא הצורך שלנו בנקמה – בסיסי, אנושי, ו… חלאס. מאנושי לאנושי והאנושות מידלדלת.

לא טבעי ובסיסי לעצור את הזעם ולנשום עמוק – זו פעולה שמצריכה הרבה עבודה עצמית. אבל גם לא טבעי לחיות בציביליזציה מפוארת כמו שלנו, טבעי יותר לחיות בשבטים קטנים שגרים במערות וטובחים אחד בשני. אנחנו לא חיים חיים ״טבעיים״, אבל חיים יותר טובים ממה שהטבע היה מוכן להעניק לנו. ואלו חיים שאני רוצה להעניק לרותם. שמגיע לו לקבל.

אנחנו חייבים לנשום עמוק. כל אחד ואחת מאיתנו שחשים שבא לנו להתפוצץ בזעם על האוייב, רגע. שנייה. שנו על זה לילה, תנוחו טוב-טוב, תנשמו אוויר קריר יותר. זה בידיים של כולנו לא ללבות את האש שבוערת כבר עכשיו אצל הקיצוניים שביננו, לא לתת לה רוח גבית. כי אם היא תתלקח – אנחנו לעולם לא יודעים את מי בסוף היא תשרוף.

 

עוד אבות פונים ומבקשים – אל תדליקו את הפייסבוק בזעם לוהט, בבקשה.

עומרי אמבר-חלפין מבקש קודם קול – להרגיע.

אור לבו שואל מה אנו מלמדים את הילדים באווירה שכזו.

יואב כהן-מלמד נותן עיצות טובות כיצד לשמור על קור רוח.

יובל אדם צולל  לתפקיד של רשתות חברתיות בתסכול שמסביב.

איתמר סלומון תוהה אם אנחנו חושבים שזה משחק כדורגל בטעות.