שיחות עם אלוהים…

הורותאלוהים
רשומה רגילה

זמן: ערב. מיקום: בית סבא וסבתא של רותם (ההורים שלי). אוכלים ארוחת ערב.

רותם לועס בשתיקה את המלפפון שלו, ואז הוא אומר ״אבא?״.

״כן?״ אני פונה אליו.

עיניו בורקות כשהוא מביט לכיווני. ״אלוהים דיבר איתי ואמר לי לבוא לישראל״, הוא אומר לי בהתרגשות.

״באמת?״, אני שואל בעניין. מעטים האנשים שיכולים להשוויץ בכך שאלוהים דיבר עם הילד שלהם.

״כה״, הוא אומר, כלומר ׳כן׳ ברותמית מדוברת.

״אבל אתה כל הזמן היית בישראל״, אני מנסה את ההגיון שלי.

״זה היה לפני הרבה שנים״, אומר הפספוס בן הכמעט 4 וממשיך ללעוס בשתיקה כמה שניות.

אני חושב קצת.

״אתה מדבר איתו הרבה?״, אני שואל.

״כ‏ה״.

״אתה יכול לבקש ממנו משהו בשמי?״

״מה?״, הוא שואל בעניין ומביט בי.

״תבקש ממנו שיוסיף עוד קצת שעות לכל יום. שיהיה עוד זמן לישון בלילה. בסדר?״

״כה״, מבטיח הקטן. אני רגוע, הפינה הזאת סגורה.

עוד לעיסה בדממה. כל אחד במחשבותיו.

״ומה אתה רוצה לבקש ממנו?״, אני שואל.

״גביע״, הוא עונה בלי להתבלבל.

״הא?״, אני שואל ברהיטות האופיינית לי, ואז מתעשת ומרחיב את השאלה. ״איזה גביע?״

״כי פעם ניצחתי בתחרות ריצה!״, הוא עונה בהתלהבות, ״היתה תחרות בגן בין גיל 3 לגיל 4 ואני ניצחתי. אבל לא היה שם איש עם גביע״, הוא מסיים בקול נכאים.

״וואו!״, אני מתלהב מההישג. ״איזה יופי!״

״כה! רצתי מהגן עד הבית והגעתי לפני כולם וחיכיתי עד שיגיעו, ואז רצתי מהשער לתוך הבית והגעתי ראשון״ הוא מספר בגאווה, מתאר איך הוא לכאורה רץ דרך של 8 ק״מ. אני נשבע שאנחנו לא מריצים אותו כאלה מרחקים, אני בעצמי לא רץ רבע מזה.

״כל הכבוד.״

״כה״.

באלוהים, אם הוא משיג לי את השעות האלה אני מביא לו כמה גביעים שהוא רוצה.