אבל הרצל אמר!

הומוררכילות
רשומה רגילה

"אבא, נכון שמליון ותשע בא אחרי מליון ושתים עשרה?״

אני מסתכל אל רותם בחיוך צידי ונד בראשי. ״לא, קודם מליון ותשע, אחרי זה מליון ועשר, מליון ואחת עשרה, ואז מליון ושתים עשרה״.

הקטן מזעיף את פניו. ״לא נכון! מליון ותשע בא אחרי מליון ושתים עשרה, זיו אמר לי!״

 

איך זה קורה שפתאום אני מוצא את עצמי, גבר בן 38 עם תואר ראשון במדעי המחשב, עניין רב במדע פופולארי בתחומי פיזיקה, כימיה וביולוגיה, שנים של נסיון חיים – מפסיד בויכוח ״מי יודע יותר״ מול ילד בן 5 שלומד עם רותם בגן? אני מנסה להבין את הצרה החדשה שנחתה עלינו, ולא מצליח למצוא את ההגיון.

לעזאזל, עשיתי אלגברה 2 באוניברסיטה, ילד, אני יודע דבר אחד או שניים על מספרים!

 ״אבא, אתה יודע שאם משפשפים פצע אז הוא כבר לא כואב?״

״לא ממש, רותם. כלומר – אם הפצע סגור ממש והוא בעיקר מגרד – אולי. אבל לרוב הפצעים זה רעיון ממש גרוע לשפשף אותם.״

רותם מפנה אלי את גבו בהתרסה. ״לא נכון. ליאור אמר לי את זה!״

 

וכמה ידע בפצעים יש לליאור הזה, שבגילו בספק אם הוא זוכר יותר מפצע אחד בכל חייו הקצרים? האם הוא התמודד עם הציפורן השבורה והמדממת ברגל של רותם בגיל 3? האם הוא לקח אותו למיון כשרותם פתח את הסנטר? (טוב, גם אני לא, אבל אמא שלו סיפרה לי מה היה!)

ובכלל, למה לעזאזל הילד הגאון שלי מתחיל לצטט כמו רובוט כל שטות שחברים אומרים לו?

חברים הפסיקו להיות הדרדקים המנוזלים שמארחים לפעמים בשביל שרותם יוכל להנות לריב איתם על צעצועים. הם הופכים אט-אט לכח מניע בחיים שלו, כח שחברתי שהפרט חייב לציית לו אם הוא רוצה להיות מישהו. אמא ואבא אחראים על ההישרדות הפיזית, אבל ההישרדות החברתית נמצאת שם בחוץ, ורותם לומד להקשיב. הוא מגלה מקורות חוכמה אדירים אצל חברים שלו, דברים חדשים שמעולם לא ידע – כמו למשל שצבי הנינג׳ה גונבים דברים מאנשים ושנינג׳ות הם סוג של פיראטים. הוא לומד שוורוד זה צבע שהוא צריך לשנוא – כי הוא צבע של בנות, לא משנה שאצלנו בבית אף פעם לא הקפדנו על חלוקה מגדרית בצבעים. הוא לומד דברים ובמקביל אנחנו מאבדים שליטה על מה שנכנס לראש שלו.

אמאלה. איבוד שליטה על הילד, מוטיב חוזר שישוב ויעלה במקום הראשון בטבלת הקשיים ההוריים. לשמחתי איבוד השליטה איטי והדרגתי, ויש זמן להתרגל לקונספט.

 

borders

 

ואולי יש שיטה אחרת להתמודד עם זה. למדתי כמה דברים מ״צוק איתן״ על התמודדות עם מצבים מאתגרים. למשל שיחה עתידית אפשרית:

״אבא, אתה יודע שג׳ירפה מחרבנת דרך האוזניים?״

אני אביט בו במבט סלחן המכיל תבונה אינסופית וחוכמת חיים. ״לא, בני היקר, היא מחרבנת מהתחת כמו כולם.״

רותם יחזיר את המבט העקשן המוכר היטב. ״לא נכון, רמי אמר לי!״

״אני אבא שלך ואתה תקשיב לי, אתה שומע?!?״, אצעק עליו בפנים אדומות, ורידים פועמים ברקותי.

כן, זה יכול לעבוד.