אמא של אילן היא מלאך

הורותאשה מלאך
רשומה רגילה

״אבא״, אמר לי רותם בזמן שנסענו לכיוון הגן שלו, ״אתה יודע מה קרה לאילן?״

״לא״, שיקרתי, יודע מה מתקרב, ״מה קרה?״

״אמא שלו מתה״, אמר הקטן בפשטות. המשפט נשאר מרחף בתוך הדממה שנפלה ביננו, רק רעש המנוע מצביע על הזמן החולף.

״איך אתה מרגיש עם זה?״ שאלתי, מרגיש קצת כמו דביל, אבל ללא מושג אמיתי מה לומר.

״עצוב״, ענה רותם, ״יש הרבה שעצובים בגן, זה לא רק אני״, הוא מיהר להוסיף בהתגוננות, שלא נחשוד בו שהוא לא בסדר חס וחלילה.

״אני גם שמעתי על אמא שלו״, אמרתי לו, ״וגם לי זה עשה עצוב״.

״הכנו בגן מתנה לאילן, קופסא עם ציורים וברכות מכל הילדים״, הוא אמר, וראיתי במראה שהפנים שלו קצת מסוייגות.

״אתה חושב שזו מתנה טובה?״ שאלתי.

״לא יודע…״ הוא החל להשיב ואז השתתק. כעבור כמה שניות הוא הוסיף ״לא רוצה לדבר על זה״.

הנהנתי והמשכתי לנהוג בשתיקה. ״אילו ענני כבשים יפים!״ קראתי, מסיט את השיחה בסגנון בריטי קלאסי. זה עבד.

***

שלושה ימים קודם לכן קיבלנו הודעה בוואטצאפ של הגן: ״אמא של אילן נפטרה במפתיע. אל תדברו עדיין עם הילדים על כך – הם לא יודעים. נתייעץ עם הפסיכולוג של הגן כיצד לעשות זאת ונעדכן אתכם.״

״אני לא מאמינה!״ פלטה הג׳ינג׳ית בפנים חיוורות. היא התיישבה על הספה בסלון לופתת את הנייד ומביטה שוב ושוב בהודעה כמנסה לשנות את הכתוב שם בכח רצונה, ״רק אתמול פגשתי אותה בגן והחלפנו כמה מילים. הכל היה כל כך… רגיל!״

״מי זה אילן?״, שאלתי, מנסה לפשפש בזכרוני אחרי שמות הילדים בגן.

״זה חבר טוב של רותם, אתה לא זוכר? רק לפני כמה ימים רותם היה אצלו ואחרי זה סיפר בהתלהבות על צעצוע שראה ואהב שם.״

שיט. שיט שיט שיט שיט. עכשיו נזכרתי בשם, ובאמת רותם הזכיר אותו כמה פעמים. הוא חבר קרוב יחסית, ילד חמוד, משפחה שמחה… שיט שיט שיט.

מה עושים עכשיו? איך מדברים עם רותם על דברים כאלו, ואיך מעכלים בעצמנו בשורה קשה כל-כך? כל-כך הרבה אומללות חבויה במידע החדש – משפחה טובה שנשברה, ילד שמח שאומללות וכאב חודרים לתוך העולם המוגן שלו. איך ילד מתמודד עם היעלמות האם, ומה זה הולך לעשות לו?

הבטנו אחד בשניה, עיניה של הג׳ינג׳ית אדומות.

***

במהלך סוף השבוע הגיע מכתב מהגן. ״תתנהגו כרגיל״, היה רשום בו, ״נספר לילדים על כך ביום ראשון. ניתן להם לשתף ולבטא את מה שהם חשים. המסר הוא בסיסי: אמא של אילן מתה, וזה אומר שהיא לא חוזרת. זהו, לא צריך להוסיף פרטים אלא אם כן הילד שואל. ואז חשוב להבהיר שזה דבר נדיר מאד ויוצא דופן. שהיא היתה חולה במשהו מיוחד ושהמשפחות שלכם בריאות״.

סרקתי את המכתב עד סופו. ״רשום פה שאפשר ללכת עם הילדים לשבעה״, אמרתי לג׳ינג׳ית.

***

״אבא, נו… תעזוב…״ אמר רותם במבוכה בפתח הגן.

עמדתי שפוף לידו, ידיי עוטפות אותו בחיבוק הבוקר הרגיל שאני מעניק לו בכניסה לגן. קלטתי שהחיבוק שלי ארוך וחזק יותר מהרגיל. לא רציתי לנתק, אבל אין ברירה, מתישהו צריך לעזוב.

״אה, כן״, אמרתי וניתקתי את כפות ידיי אחת מהשניה בצער רב, משחרר את השבוי.

הקטן פסע לתוך הגן, לא מביט לאחור.

***

״רותם, אתה מוכן?״ קראה הג׳ינג׳ית מראש המדרגות, ״אנחנו נוסעים לבקר את אילן. פיפי ויוצאים״.

רותם יצא מהשירותים בהתלהבות מוכן לנסיעה לילית לחבר, דבר שעוד לא עשה. הוא אסף מהשולחן את הצעצוע שהכין מראש לקחת איתו למשחק.

״אתה תתן לו לשחק בזה, נכון?״ שאלה הג׳ינג׳ית.

״כן, אבל שלא ישחק בזה יותר מדי.״ אמר הקטן, לא נותן לאירוע להפריע לתחושת הבעלות על הדברים שלו.

***

רותם ואילן קפצו יחדיו בטרמפולינה בחצרו של אילן. רוח ערבית קרירה נשבה וציננה את זיעת ההשתוללות המאומצת של השניים. אילן נעצר ונעמד בצד המקפצה, נושא את מבטו לשמיים החשוכים.

רותם קלט את השינוי באווירה ונעצר גם הוא. חריקות הטרמפולינה נדמו.

״אתה יודע שאמא שלי שם למעלה?״ שאל אילן, ״אבא שלי אמר לי שהיא מלאך. היא מסתכלת עלינו״.

רותם נשא את עיניו אל החשיכה שמעל, מחפש.

***

״שמת לב שרותם נצמד אלי הרבה לאחרונה?״ שאלה אותי הג׳ינג׳ית בערב אחרי שהוא הלך לישון.

הודיתי שכן, קשה היה שלא לראות את זה. את הערבים רותם בילה הרבה יותר צמוד לג׳ינג׳ית, מחבק אותה ומתכרבל איתה על הספה. ״אימוש״, הוא החל לקרוא לה.

״זה יעבור לו״, אמרתי, ״טוב שהוא חווה את זה ככה.״

״כן״, ענתה הג׳ינג׳ית, ״פשוט חוששת שייגמר״.

״זה בטוח ייגמר״, ניסיתי להרגיע אותה, ״זה זמני״.

״לא הבנת״, היא חייכה, ״אני חוששת שייגמר כי ההצמדות הזאת דווקא מאד נעימה לי…״

חייכתי בחזרה. שנינו הרגשנו שזה משפיע עליו, אבל לא בצורה קשה כמו שחששנו בהתחלה. קצת יותר נצמד, קצת יותר רוצה אותנו קרובים אליו.

***

״אבא״, אמר לי רותם בזמן שנסענו לכיוון הגן שלו, ״אתה יודע שכיף לאילן?״

״אה… וואלה?״ שאלתי, מופתע מהרעיון ומשתדל לתת תגובה נייטרלית ככל שיכולתי.

״אמא שלו מלאך״, אמר הקטן בביטחון, ״הוא סיפר לי.״

שתקתי.