יאסנה קולין ומלחמתה בפטריארכיה

כלליסוזאן ב. אנתוני
רשומה רגילה

מה מקומה של אשה בעידן המודרני? אני יוצאת כנגד שאלה זו, למרות שרבות מעמיתותי שואלות אותה. הן מחשיבות את עצמן מתקדמות בגלל שהן מוכנות לבחון מחדש רבות מההנחות של העבר.

הן מתעלמות מההנחה הגדולה יותר – ש׳מקומה׳ של אשה צריך להיות מוגדר ומותאם לה מלכתחילה. אנו מצמצמים חצי מהאוכלוסיה לתפקיד שעליו אנחנו מסכימים בשיחה בודדת. לא משנה כמה תפקיד זה נרחב, הוא יהיה – מעצם טבעו – רדוקציה מהמיגוון האינסופי שהוא הנשיות.

אני טוענת שאין תפקיד לנשים – ישנו, במקום זאת, תפקיד לכל אשה, ועליה להגיע אליו בכוחות עצמה. לכמה זה יהיה תפקידה של אשת מחקר; לאחרות, זה יהיה תפקידה של אשת איש. לאחרות, זה יהיה שניהם. לאחרות נוספות, זה לא זה ולא השני.

אל תטעו בי ותחשבו שאני מעריכה את תפקידה של אשה אחת מעל אחרת. הנקודה שלי אינה לייצר היררכיה בחברה – עשינו זאת כבר בהצלחה רבה – הנקודה שלי היא לגוון בשונות שלנו.

עצמתה של אשה לא טמונה בתפקיד אותו היא מבצעת, במה שהיא בוחרת שיהיה, אלא בכח לבחור בתפקיד זה. מדהים אותי שעלי להבהיר נקודה זו, מכיון שאני רואה אותה כבסיס שיחה אותה אנחנו מנהלים.

(יאסנה קולין, אלת׳גאר)

אני אוהב את הקטע הזה מתוך ספרה של יאסנה קולין, והערכתי למילותיה גבוהה כמעט כמו הערכתי לאשה עצמה. היא אשת רנסאנס אמיתי, בעלת ידע נרחב במתמטיקה, היסטוריה, ביולוגיה, פיזיקה – ידה בכל אשר ניתן ללמוד תחת השמש. היא אשה המשדרת עצמה ואינה מתכופפת בפני אף אחד. כאשר היא נעה בין בני אדם ההמון נע מדרכה, כי היא בלתי ניתנת לעצירה.

והיא פיקטיבית. דמות פנטסטית שנכתבה על-ידי גבר, ברנדון סנדרסון, בסדרת הספרים ״The stormlight Archive״, ספרים השזורים בדמויות נשיות עצמתיות1. בסדרת ספרים זו הגברים הלוחמים הם מרהיבים, רוויים בטסטוסטרון, אבל בוכים בלילות ומלאים בחרטות על חברים שנפלו בקרבות. הנשים מוותרות על הייצוג הפנטסטי הסטנדרטי של אשה לבושה בשריון דקיק המדגיש את חמוקיה; במקום ללחום בעזרת חרבות וכידונים הן משתמשות בתבונתן ורגישותן לנהל משברים ולהציל ממלכות. לעתים כאשר הגברים נשברים סביבן עומדות הנשים ומצילות את המצב בלית ברירה, מתוך הכרה שלהן אסור להשבר.

מדי פעם מבליחה סביבי ספרות שעוזרת לי לראות את השינוי המחשבתי שמתחולל בדורנו. התרבות היא ראי של צורת החשיבה שלנו, ובשל כך המגמות משתקפות בה וניתנות לזיהוי. אני נתקל ביותר ויותר ספרים שבהן יש גיבורים וגיבורות שאינם סטריאוטיפים ארכאיים או, גרוע לא פחות, סטריאוטיפים מודרניים. נשים אינן כנועות ומוגבלות רק לאיזור הבית, וכמו כן הן לא חשות מחוייבות להתגייס לקרבי או לעבוד כמוסכניקיות בשביל להוכיח שהן טובות כמו גברים. הן תלת-מימדיות ומורכבות בספרות החדשה, בני-אדם עם חלומות, תשוקות ועוצמה, המון עוצמה.

במקביל גם אנחנו, הגברים, עוברים שינוי. די גם לסטריאוטיפ הגברי של הלוחם הקשוח שטובח ללא הרף וצוחק אל מול המוות. גם גברים רוצים לבחור לא להלחם ולא להיות הגיבור המסוקס של הסיפור, להגדיל את אפשרויות החופש שלהם בלי הכבלים (הפריבילגים והעשויים מזהב, אך עדיין כבלים). התוצאה היא עלילות בהן פוגשים גיבורות חזקות ורגישות וגברים חזקים ורגישים, וזה מקסים בעיניי.

אני גדלתי ליד נשים חזקות והתחתנתי עם ג׳ינג׳ית חזקה, כך שלי תמיד היה ברור שהעולם יפה יותר ככל שבני האדם שסביבי חופשיים למימוש עצמי ולחיפוש אחרי האושר (כן, גנבתי מהכרזת העצמאות האמריקאית. תכלס הם עלו על משהו טוב שם).  כדי להפיץ את בשורת החופש מעבר לדלת אמותינו יש צורך שכולם יכירו בכך, ובכך הספרים מספקים הצצה למציאות אחרת. הם מפתים את הקוראים, גורמים לנו להתאהב בדמויות הנשיות ולרצות להכיר אותן בעולמנו שלנו.

אני מאמין שהשטף ילך ויגבר. יש המוני יאסנה קוליניות בעולמנו שרק מחכות להזדמנות, לכך שיאפשרו להן לפרוח למלוא תפארתן.

שבוע אשה שמח, נשים באשר אתן, ולג׳ינג׳ית החזקה שלי – אוהב אותך פורחת.

 

——

הערה: התמונה של הפוסט היא לא של הדמות הפיקטיבית יאסנה קולין אלא של הלוחמת הפמיניסטית סוזאן בי אנתוני. היא פרצה בעבר דרך שכעת תפקידנו הוא ללכת בה.

 

  1. למרות שהוא גבר, זוכה סנדרסון לפרגון בקרב נשים על הפמיניזם השזור בין השורות בספריו.