פה קטן, סודות גדולים – פוסט אורח

פוסט אורחציור ילדים של אשה רוקדת במועדון חשפנות
רשומה רגילה

 

האגדה מספרת על ליידי אסטור, חברת פרלמנט בבריטניה, שאמרה לצ'רצ'יל שאם היו נשואים, היא הייתה שמה לו רעל בתה. על כך צ'רצ'יל השיב שאם היו נשואים הוא היה שותה את התה. בהזדמנות נוספת ליידי אסטור אמרה לו שהוא שיכור, צ'רצ'יל ענה לה שהיא מכוערת וההבדל הוא שמחר בבוקר הוא יתפכח.

מה שיפה באגדות שכאלו היא העובדה שלא משנה אם זה קרה באמת או לא. הסיפור בא להעביר לנו מידע בצורה הומוריסטית משהו ומכך אנו יכולים להקיש על המיזוגניות של צ'רצ'יל, פמיניזם לפני שקראו לו כך בכלל ו/או מערכת היחסים בין חברי הפרלמנט לראש הממשלה בבריטניה. בכל מקרה, אנחנו מורווחים.

עד שזה מגיע אלינו

אגדה נוספת מספרת על גן ילדים אי שם במרכז הארץ ובו הילדים נשאלו למקצועו של אביהם, ליתר דיוק, הם נשאלו מה אבא עושה. בין שלל ה"הולך לעבודה", "משחק איתי", "עורך דין" ו"מנהל" (כי בארץ כולנו מנהלים) ילד אחד ציין שאבא שלו מתקן סיגריות.

הגננת ניסתה לרדת לעומק העניין והילד הסביר שאבא מפרק סיגריות בבית ואז בונה חדשות… האגדה ממשיכה במשטרה שהגיעה לביתו של האב לעצור אותו, לבקשת הגננת. אני מניח שכולנו יכולים להבין מה מנסים להגיד לנו באגדה הזו.

במשך שנתיים אנחנו מלמדים אותם לדבר, אבל ללמד אותם לשתוק, זה לא. בקבוצת הפייסבוק "ממים של הורים" אפילו יש מם מיוחד לסיטואציה בה היינו מעדיפים למות מאשר לתת לצאצא שלנו להתבטא בפרהסיה על מה קורה אצלנו בבית.

לא מזמן, הילד שלי, ליהו (בן 4), נשאל בגן מה משמח אותו, מתוך כוונת הגננת לרשום את תשובות כל הילדים על דף ולתלות בכניסה לגן, לכבוד ההורים הגאים יותר ופחות. כשראיתי את הדף המתנוסס לו שם, החששות החלו לנקר. התחלתי בלבחון את התחרות, שאר הילדים ענו יפה כשרוב התשובות היו סטנדרטיות וכללו ממתקים או גני שעשועים.

למרבה תדהמתי ליהו ציין כמה הוא אוהב לשחק כל המשפחה ביחד במשחקי קופסה ולאכול ירקות. לא הפסקתי לצחוק במשך שבוע.

יש מצב שהמיקרוב עלה על משהו

ציטוט נוסף וידוע של צ'רצ'יל הוא: "ההיסטוריה תהיה נחמדה אלי, כי אני מתעתד לכתוב אותה".

מילא מבטי הקנאה והמשטמה שאני מקבל מעכשיו משאר ההורים בגן על היותי הורה מוצלח כל כך ומילא העובדה שמה שהוא אמר, אם להשתמש במונחים שלו, הוא קשקוש בלבוש, למדתי שוב איך ההיסטוריה נכתבת ע"י המנצחים.

הבעיה היחידה עם המסקנה הזו היא שהרבה יותר קשה לגרום להם לשקר על מה שקורה בבית. הפתרון? כמו שהפתרון לטנטרום הוא לפצוח באחד בעצמכם, היו הילדים. כתבו אתם את ההיסטוריה המשפחתית שלכם והפיצו אותה ככל הניתן. למה אתם חושבים שיש לי בלוג?