פרק ג׳

הורותתאומים נולדו
רשומה רגילה

כשאתה קורא ספר, יש חלוקה ברורה בין הפרקים. כל פרק מסתיים על-ידי סגירת נושא הפרק או על-ידי יצירת נקודת מתח – משהו שמציין ״עצור, הפסקה. תיכף מתחיל משהו חדש״. בחיים זה לא ככה. פרק חדש מתחיל במהלך הפרק הקודם, סתם ככה פתאום. אתה קורא על הגיבור שהולך לגן ומשחק עם בובות של דינוזאורים ובונה בקוב… ופתאום פרק חדש נכתב, מכסה את הבובות והקוביות בשכבות נוספות של מציאות ומשנה את כל השגרה של הפרק הקודם. מבלבל. מאתגר.

ביום שבת בבוקר החל פרק חדש. בשורות ראשונות רוויות גבורה, כאב, חששות ואתגרים חדשים, הטקסט שניגלה מרמז על עולם חדש שמחכה להתגלות. עוד הרפתקאות. שישו ושימחו שינו את צורתם ותפקידם, משרטוטים ביד גסה של גיבורי הפרק הבא, עדיין בדמיונה של הסופרת הג׳ינג׳ית, לגיבורים בשר ודם בשם עומר (הבן) ונטע (הבת).

עוד ייכתב על עלילות הגבורה של הלביאה הג׳ינג׳ית שנלחמה בכאב ובפחדים בנחישות והביאה את הגיבורים לעולם בלידה רגילה, ללא ניתוח. עוד יסופר על הלילות ללא שינה בהם היא נותנת את עצמה מינחה לפיות הרעבים הדורשים מזון. אבל כרגע פוסטים ארוכים הם לוקסוס ואפילו שינה קצרה עדיפה, אז רק חשוב לי לומר:

ברוכים הבאים, אהובים חדשים שלי!

 

יואב, עומר ונטע

יואב, עומר ונטע