צא דיבוק צא

הורותדיבוק
רשומה רגילה

כבכל יום שישי לאחר הגן הלכנו רותם ואני לבריכה של הקיבוץ. פרשנו יחד את הסדין על הדשא, לקחנו את בגדי הים שלנו והלכנו למקלחות להתלבש. כשנכנסנו למקלחות נתקלנו בילדון כבן 6 שהיה בדרכו החוצה. רותם הביט עליו רגע ארוך, קירב את פניו למרחק קצר-מכדי-להיות-נעים מפני הילד, ואז נהם נהימה עמוקה. הילד הביט בו משתאה, העביר את מבטו השואל אלי – ויצא החוצה מבולבל.

״רותם״, אמרתי בשקט, ״מה אתה עושה?״

״אני פצ׳י, אבא״, ענה הקטן.

״אבל זה לא היה נעים לילד״, ניסיתי להסביר.

היה ברור לי שהוא לא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו. ״אבל ככה דינוזאורים מדברים, אבא!״ הוא אמר לאט, בתקווה שהמידע הפשוט יחלחל.

 

borders

 

מאז שראינו את הסרט ״בעקבות הדינוזאורים״, רותם החליט שהוא גיבור הסרט, פצ׳י. פצ׳י הוא פצ׳יריינוזאור (דינוזאור אוכל עשב הדומה לטריצרטופס) קטן, שבמהלך הסרט עובר מטמורפוזה הוליוודית סטנדרטית והופך מאאוטסיידר קטן וחלש למנהיג להקה חסר חת. כמו בחיים.

במסגרת היותו פצ׳יריינוזאור רותם מתבטא בעיקר בנהמות, קורא תיגר על הסובבים אותו למלחמות מנהיגות הכוללות נגיחות לא עדינות במיוחד, ורודף אחרי גורגוזאורים (דמויי טי-רקס) דמיוניים המתחבאים מאחורי כל פינה.

לרוב זה די משעשע, חוץ מהפעמים שהוא שוכח גם להיות ילד בין לבין. למשל בבוקר, כשאנחנו יוצאים לכיוון הגן, הוא יוצא מהבית לכיוון המכונית כשהוא פוסע לאיטו, ידיו צמודות לבטנו כידי טי-רקס. מדי פעם הוא משמיע שאגה או נהמה, ומפנה את מבטו לכל עבר לחפש טורפים חבויים. ״אבא, שם זה היער״, הוא אומר לי ומצביע על עץ התאנה שבחצר, ״שם מתחבאים הגורגוזאורים״. מהרכב לגן הוא פוסע לאט, כמו מתגנב, ואז כשנכנסים בוקעת שאגה אדירה מפיו וקוראת תיגר על כל הזכרים שבאיזור.

 

פצ׳יריינוזאורוס

רותם (אילוסטרציה)

 

זה השלב שאני הולך. לא נלחם עם הילד שלי על נקבות או טריטוריה, תודה רבה.

 

borders

 

נשענו שנינו על דופן הבריכה, אוחזים בשפתה ונותנים למים לערסל אותנו. מדי פעם הוא השמיע נהמות.

״רותם, אתה עדיין פצ׳יריינוזאור?״, שאלתי.

״כה״. יש לו הרגל חדש – להשמיט את הנו״ן הסופית בתשובות חיוביות ופשוט לומר ״כה״.

״אתה יודע שפצ׳יריינוזאור לא יכול לשחות, כן?״

״הוא כן!״, קרא הקטן בהתרסה והוציא כמה נחירות עזות מהאף להראות לי שהנה הוא, פצ׳יריינוזאור, נמצא במים ולכן זה יכול להיות. הנחירות הסתיימו בגניחה חייתית עמוקה והטחת הראש הצידה כאילו הוא נוגח בגורגוזאור דמיוני.

כמה ילדים הביטו בו בבהלה וגילו שהם דווקא יודעים לשחות, ומהר.

 

borders

 

מסקרנת אותי חשיבות הדמות שהוא בחר לעצמו. יש הגיון שדווקא בו הוא בחר כמודל לחיקוי – פצ׳י החל כדינוזאור קטן שכל חבריו הגדולים לועגים לו, והתגלה כמנהיג שמנצח אפילו גורגוזאור מפחיד. קצת אולי כמו שרותם מרגיש בגן. עוד מעט הוא בן 4, והוא נמצא בגן שבו כולם בני 4+ עד 6. הוא הכי צעיר, והקרוב ביותר בגילו אליו נמצא במרחק כמה חודשים ממנו. ההפרש הגילאי הזה מוליד עימותים רבים בסגנון ״אתה קטן מדי״ מצד הבריון התורן שמנסה לכפות את גילו על הצעיר ממנו. נמאס לו שאומרים לו שהוא ״קטן״, ונמאס לו (ובצדק) שמשתמשים בזה לנצח בויכוחים. כמו פצ׳י הקטן, שיודע שיום אחד הוא כבר יראה להם מאיפה משתין הפצ׳יריינוזאור.

ואולי סתם כיף לו להיות דינוזאור קטן וחמוד אבל מגניב וקורע גורגוזאורים כאילו אין מחר. פסיכולוגיה בגרוש שווה את המחיר, ופעמים רבות היא מפספסת את הפשטות שבסיטואציות.

 

borders

 

לאחר שיצאנו מהבריכה, התיישבנו ברכב וגחנתי לקשור לרותם את חגורת הבטיחות. הוא נהם לעברי.

"אני מקווה שאתה זוכר שאתה ילד", חייכתי אליו.

רותם הביט בי במבט יציב.

"אני מקווה שאתה זוכר שאני פצ׳יריינוזאור", הוא ענה.

התנעתי, מאזין לנהמות המנוע מתחרה בדינוזאור שלידי.