חיוך

הורותכלב מחייך
רשומה רגילה

זה קרה ביום חמישי בערב.

החניתי את הרכב ליד הבית לאחר יום עבודה ארוך, מתכונן להכנס לתוך בית עייף כרגיל. הג׳ינג׳ית תהיה וודאי עם עיניים עייפות לאחר יום של תיזוזים בין שני לקוחות רעבים ועצבניים. היא תשב על כסא הנדנדה, תינוק אחד בידיה, שני לידה בטרמפולינה, וילד אחד מאחוריה על הספה צופה בסרטים, ואז כשתראה אותי נכנס תרים את התינוק שהיא אוחזת ותפנה אותו לעברי כשעינייה לוחשות ״קח אותו. בבקשה, אין לי כח״.

נשמתי עמוקות ופתחתי את הדלת, מוכן לבאות.

את פניי קיבל חיוך מאוזן לאוזן. הג׳ינג׳ית הביטה לעברי מאושרת, תינוקת בידיה אבל פניה אורות. ״הם כל היום חייכו אלי!״ היא קראה לעברי בהתרגשות, ואז שבה להביט בתינוקת שבידיה בחיוך. קולות המיה רכים נשמעו מכיוונה, שונים מהרטינות המוכרות לנו לזרא.

העפתי את התיק על הרצפה ורצתי אל הג׳ינג׳ית, מנסה לתפוס את המבט של נטע שבידיה. נטע חייכה אל הג׳ינג׳ית, ממש, עיניה נוצצות במה שנראה לי כשובבות אבל בטח היה יותר לכיוון של ״ואללה, נעים לי עכשיו״.

תפסתי את עומר וחיפשתי איך אפשר להפעיל את זה אצלו. סובבתי אותו לכל הכיוונים וניסיתי ללחוץ על כל מיני איברים, עד שנגיעה עדינה בקצה אפו גרמה לו למצמץ, ואז לחייך. אמנם לא חיוך ע-נ-ק, אבל חיוך בכל מקרה. אליי.

הרגשתי שהבטן שלי מעקצצת, שולחת זרמי חשמל לכל הגוף. בלי לשים לב מצאתי את עצמי מחייך אליו חיוך ענק ומטופש ואומר לו משפט שמגיע מנסיון חיים עשיר: ״גוגוגו ביז׳ביז׳ון!״. אהממ.

החיוך שלו הפסיק, אבל הבהייה המשיכה. כעת עיניו אמרו לי ״גוגוגו מה???״, והסכמתי איתו שזה היה אחד מהמשפטים המטומטמים ביותר שפלטתי. כדי לנסות לכפר על הפאדיחה כיסיתי על המבוכה מיד ואמרתי ״בונבונון, איזה קולקולקול פוצ׳י אתה!״.

מבטו התנתק ממני והחל להסתובב בחדר לחפש משהו אינטיליגנטי יותר. אחרי כמה שניות הוא התפשר על בהייה בתקרה בעיניים פעורות לרווחה. השמעתי עוד כמה קולות לא מזוהים בתקווה שהחיוכים יחזרו, ואז ויתרתי.

אל תהיה חמדן, אמרתי לעצמי. העייפות הקבועה שמלווה אותי כבר נעלמה, ופינתה את מקומה לשמחה פנימית, חמימה ומערסלת. ״הוא חייך גם אליי!״ קראתי לג׳ינג׳ית שהמשיכה לסחוט את כל החיוכים שיכלה מהתינוקת שאצלה. כמה טוב שיש תאומים, שלא צריך לריב על הילד ברגעים כאלה. חזרתי לעומר ונשקתי בעדינות ללחיו השמנמנה.

מעכשיו יהיה מה שיהיה, לילות בלי שינה ומצבים מאתגרים, לפחות ילווה אותנו החיוך. וזה עושה את כל ההבדל.

 

נטע מחייכת

דוגמנית הבית שלנו, נטע, מדגימה חיוך בדרגה 8.