מתחלפים

הורותילד מתקתק במחשב
רשומה רגילה

…רותם, מתכרבל איתי במיטה לפני שהוא נרדם, ולוחש לעברי: ״אני אוהב אותך… חלומות פז.״

איך הצלחתי להוציא את זה מהפה של הילד שלי, אתם וודאי שואלים, פניכם מאדימות בקנאה והאצבעות מתחילות לחייג למיכל דליות. אז חכו רגע, לא להכנס לפאניקה. הוא לא אמר את זה לי. כלומר, כן אבל בערך.

זה התחיל בכך שרותם פנה אלי פעם אחת בשובבות: ״רותם״, הוא קרא לעברי. לא התבלבלתי ושיתפתי מיד פעולה. ״מה, אבא״, צווחתי כלפיו בטון צורמני שהוציא מבטי אימה מהג׳ינג׳ית. הקטן נקרע מצחוק והמשיך במשחק.

״רותם, אתה רוצה לשחק?״ הוא שאל.

״כן, אני אוהב להשתולל!!!״ צווחתי בחזרה.

ככה התחילו שיחות רותם-אבא מעניינות במיוחד. אני מחקה אותו כמיטב יכולתי, ולהפתעתי הוא מחקה אותי ממש טוב. פעם אחת ״השתוללתי״ יותר מדי והוא פנה אלי ואמר לאט ובהטעמה ״אני מתחיל לכעוס״ – אבל אז נקרע מצחוק כי לא הצליח לשמור על פנים רציניות כמוני. בפעם אחרת הוא צוטט את ״האריה שאהב תות״ כשהעמדתי פנים שאני בוכה, וקרא לעברי ״די לבכות ודי להתלונן!״.

בלי לשים לב קיבלתי ביד מתנה מדהימה בעצם השיחות האלו. הכניסה לדמות אחרת שיחררה את חרצובות לשונו, הוא החל לבטא דברים שלרוב הוא לא מעוניין לדבר עליהם ואני זכיתי במראה להתנהגות שלי עצמי.

ככה למשל קרה מאוחר יותר, בזמן ההכנה לשינה. במהלך לבישת הפיג׳מה הוא פנה אלי. ״רותם״, הוא אמר, ״אתה זוכר שאייל אמר שהוא לא רוצה להיות חבר שלך יותר

״כן' אבא״, קפצתי על ההזדמנות כמוצא שלל רב, ״אבל לא אכפת לי – אם הוא לא רוצה להיות חבר שלי אני יכול לשחק עם ילדים אחרים! אני גם חושב שהוא סתם אומר את זה.״

רותם שתק, שוקל את האפשרות שעלתה פה. ״רותם״, הוא אמר שוב, ״אתה זוכר שאייל אמר שאתה מסריח והוא לא רוצה להיות חבר שלך?״.

״כן״, עניתי לאבי המאמץ, ״ולא נעים לי איך שהוא מדבר אלי. אני אשחק איתו רק כשהוא יתחיל לדבר אלי יפה. אני לא מוכן לשחק עם מישהו שמדבר אלי ככה. וזה הפסד שלו – ממש כיף לשחק איתי!״.

רותם חייך לעצמו והמשיך להתלבש. כשהגיע זמן צחצוח שיניים הוא הראה לי איך לצחצח והסביר לי כל שלב ושלב. אחרי זה הוא בחר בשבילי את הספרים שהוא יקריא לי לפני השינה, ואיפשר לי בטובו להקריא אותם במקומו. כשסידרנו את הספרים על הכרית, הוא אמר לי פתאום ״רותם, אתה יודע מה אתה עושה אם יש לך פיפי בלילה?״.

״לא, מה?״ שאלתי, סקרן מהתשובה שלו. בכל לילה אני אומר לו שיקרא לי, והוא לא עושה את זה ופעמים רבות מתעורר בתוך שלולית. תהיתי כל הזמן אם הוא מבין שאני זמין ואם הפנים את ההוראה.

״תקרא לי ואבוא לקחת אותך לשירותים.״ הוא השיב, מצטט את המשפט שאני אומר לו במדוייק. זה אכן נקלט ויושב עמוק מאד.

השכבתי אותו לישון ונשארתי כמה דקות במיטה ללטף אותו. ״אני אוהב אותך, רותם״, הוא אמר בקול מתפנק וחיבק אותי חיבוק חזק. ״ואני אותך, אבא״, לחשתי לו וחיבקתי בחזרה. ״חלומות פז״ הוא אמר, ברכה שתמיד יוצאת מהפה שלי ומעולם לא משלו, והחל להסחף למחוזות השינה.

חלומות פז, אבא קטן. אוהב אותך.