פתיחה בטארוט – העולם

הורות
רשומה רגילה

בתקופה המזעזעת שהייתי בשירות המדינה – קרי ״הצבא״ – מצאתי את עצמי משתעמם פעמים רבות. תרמתי רבות לחוזקה הצבאי של מדינת ישראל בכך שביקרתי מספר פעמים ביום בשק״ם, מחזיר את המשכורת הצבאית לכיסיו של הצבא. זו היתה משימה כפויית טובה, אבל מישהו היה צריך לבצע זאת.

אחת השיטות בה העברתי את זמני היתה למידת קריאה בטארוט דרך האינטרנט, קונספט חדש למדי בימים אלו של אמצע שנות ה-90 (האינטרנט, לא הטארוט). מצאתי ב-AltaVista אתר שמכיל הסבר על כל קלפי הטארוט והורדתי ממנו את כל התמונות, הדפסתי, גזרתי, והפכתי אותם לחפיסה שלי עליה למדתי. זו היתה חפיסה בגודל קופסת גפרורים, מספקת לגמרי. להמשיך לקרוא

האשה שהצילה את ילדי העולם

הורותילדים הודיים בפסטיבל הצבע בהודו
רשומה רגילה

השפה הבינלאומית היחידה בעולם היא בכיו של ילד.
(אגלנטיין ג׳ב)

 

היום חל יום זכויות הילד הבינלאומי. למה הוא קיים, ומי צריך אותו באמת? מסתבר שהוא משמעותי יותר מכפי שנדמה לנו כיום בחברה המערבית, ודרך ארוכה הובילה להכרה בזכויות שנראות כל-כך בסיסיות.

 

כח העבודה האולטימטיבי

מאז ומתמיד בהיסטוריה האנושית ילדים היוו כח עבודה זול. מגיל קטן הם היו יוצאים לעזור להורים בעבודתם – בין אם בשדה, בתחנת הקמח, במתפרה, במכרה – הרעיון היה שזהו ייעודם של הילדים, להוות חלק מהנדבך הכלכלי של המשפחה. כיום המחשבה על כך מוזרה לנו, אבל לא בגלל שהרעיון שהילדים אמורים לעבוד הוא יוצא דופן בהסטוריה, אלא יותר בגלל שהגישה שלנו כיום לילדים היא החדשה והשונה.1 להמשיך לקרוא

  1. ממליץ בחום על הפודקאסט המצויין בנושא, המתאר את השינוי שעברה החברה בגישתנו לילדים.

6 פעילויות לילדים שאתם תהנו בהם יותר

בדרכיםעושה כיף יותר מהילדים
רשומה רגילה

אנחנו אולי שרדנו והגענו אל אחרי החגים, אבל חנוכה באופק, ויחד איתו הולכים להגיע שלל פעילויות שרוב ההורים יהיו מוכנים לתרום את אחת הכליות שלהם רק בשביל לא לקחת חלק בהן. אבל זה לא חייב להיות כך! הורה יקר, אתה לא חייב לשבת בפסטיפח עם אלפי ילדים צווחים ולשמוע את לילה שרלילה, כוכבת הילדים התורנית, שרה על מיץ פטל באלנבי ארבעים / חוויה אמיתית בחיים. יש מספיק דברים שניתן לעשות ולחוות שיהיו כיף בשביל הילדים, ובלי לספר להם, בסוד כמוס, גם אתם תהנו מהם מאד. ואולי אפילו יותר. להמשיך לקרוא

מעבדות לחירות כפולה – הג׳ינג׳ית

פוסט אורחפירמידות
רשומה רגילה

 

נתחיל מהסוף – אני מאושרת. כשאני חושבת על התא המשפחתי שיצרתי, אני מאושרת. יש לי בעל בן זוג מדהים, שותף ומעורב בכל דבר, פתוח, קשוב, שואף לטוב ביותר מבלי לוותר על אף אחד מאיתנו בדרך. יש לי ילד (או דינוזאור אוכל כל) בן 4.5 מתוק להפליא, שואב ידע כמו אטריות במרק עוף של סבתא, רגיש ואכפתי, עם חוש הומור שנון ומוצלח.
ולבסוף, למרות שלא הזמנתי שתי תוספות, בחרו להגיע לעולם שני ילדים מקסימים, בני חצי שנה כיום. אני עוד לא מכירה אותם לעומק אבל למעשה אני מכירה אותם יותר מכל אחד אחר. אני יודעת להגיד מתי כל אחד מהם עייף או רעב, מה מצחיק אותם, מה מרגיע אותם ובעיקר, מה החיבוק או הקול שלי יכולים לעשות עבורם. אני יודעת לקשר בין ההתנהלות שלהם בבטן לבין המציאות – עומר יצא ראשון בלידה בצורה חלקה וללא תקלות. הוא אכן תינוק נינוח, חייכן ומתמסר. נטע התהפכה בבטן בין בדיקה לבדיקה ובלידה עצמה לקחה את הזמן עד שהגיחה לעולם (חצי שעה). היום אפשר לראות כמה אנרגיות יש בגוף כל-כך קטן, את הסקרנות שגרמה לה לזחול ולהתהפך לכל הכיוונים בגיל מוקדם ואת האופי הג׳ינג׳י המתגבש. להמשיך לקרוא

נירוונה של ערב

הורותאמבטיה
רשומה רגילה

האגדה מספרת על בר-כוכבא שנשבה על-ידי הרומאים ונלקח לקיסריה. שם הוכנס לזירת ראווה להלחם באריה מטיל אימה, להנאת הצופים הרומאים. האריה הורעב במשך 3 ימים על מנת שיהיה אכזר ועצבני במיוחד, והציפיה היתה לראות הרבה דם. להפתעת הצופים השתלט בר-כוכבא בקלות על האריה ורכב עליו אל מחוץ לזירה ברחבי הארץ.

האגדה נשמעת פנטסטית ובלתי אפשרית, אבל אני יודע איך בר-כוכבא השתלט על האריה.

הוא עשה לו אמבטיה. להמשיך לקרוא

חיוך

הורותכלב מחייך
רשומה רגילה

זה קרה ביום חמישי בערב.

החניתי את הרכב ליד הבית לאחר יום עבודה ארוך, מתכונן להכנס לתוך בית עייף כרגיל. הג׳ינג׳ית תהיה וודאי עם עיניים עייפות לאחר יום של תיזוזים בין שני לקוחות רעבים ועצבניים. היא תשב על כסא הנדנדה, תינוק אחד בידיה, שני לידה בטרמפולינה, וילד אחד מאחוריה על הספה צופה בסרטים, ואז כשתראה אותי נכנס תרים את התינוק שהיא אוחזת ותפנה אותו לעברי כשעינייה לוחשות ״קח אותו. בבקשה, אין לי כח״.

נשמתי עמוקות ופתחתי את הדלת, מוכן לבאות. להמשיך לקרוא

פרק ג׳

הורותתאומים נולדו
רשומה רגילה

כשאתה קורא ספר, יש חלוקה ברורה בין הפרקים. כל פרק מסתיים על-ידי סגירת נושא הפרק או על-ידי יצירת נקודת מתח – משהו שמציין ״עצור, הפסקה. תיכף מתחיל משהו חדש״. בחיים זה לא ככה. פרק חדש מתחיל במהלך הפרק הקודם, סתם ככה פתאום. אתה קורא על הגיבור שהולך לגן ומשחק עם בובות של דינוזאורים ובונה בקוב… ופתאום פרק חדש נכתב, מכסה את הבובות והקוביות בשכבות נוספות של מציאות ומשנה את כל השגרה של הפרק הקודם. מבלבל. מאתגר.

ביום שבת בבוקר החל פרק חדש. בשורות ראשונות רוויות גבורה, כאב, חששות ואתגרים חדשים, הטקסט שניגלה מרמז על עולם חדש שמחכה להתגלות. עוד הרפתקאות. שישו ושימחו שינו את צורתם ותפקידם, משרטוטים ביד גסה של גיבורי הפרק הבא, עדיין בדמיונה של הסופרת הג׳ינג׳ית, לגיבורים בשר ודם בשם עומר (הבן) ונטע (הבת).

להמשיך לקרוא

נניח ש….

הורותיצורי הפרא
רשומה רגילה

פסענו אל הצללים, צועדים לאט. רגל אחר רגל הונחו בזהירות על האדמה, מנסות לא להחריד את דממת היער באיוושות זרדים יבשים. אגלי זיעה כבדים נטפו לתוך עינינו ואנו ניגבנו אותם בידינו, מנסים לשמור על המטרה במוקד הראייה.

עדר דינוזאורים אוכלי צמחים ליחך את העלים הקרובים לקרקע, עומדים שאננים ואינם מודעים כלל לגורגוזאורים המתקרבים לכיוונם. הם הרגישו בטוחים במעבה היער שעטף אותם כהגנה – או כמלכודת. אנו, הגורגוזאורים, פסענו בשקט לכיוונם, אוחזים במקלות מחודדים ומתכוננים לקטל. זו תהיה ארוחה רצינית, רותם לחש לי שהוא סופר שם מליון פריטים. לאחר שחשב קצת הוא תיקן את עצמו ואמר שיש שם מליון ותשע. להמשיך לקרוא

30,660 שעות

רשומה רגילה

אספתי את רותם מהגן באחד הימים. הוא לומד בגן בקיבוץ, ובדרך עברנו ליד מגרש הבייסבול שבמקום. הוא הביט בו דרך חלון המכונית בפנים מכוסות שרעפים ואמר ״אני זוכר שפעם מצאתי פה כדור בייסבול. זה היה מזמן, לפני המון שנים״.

לפני המון שנים. ילד בן 3.5 מדבר איתי על משהו שקרה לפני המון שנים.

כולו 3.5 שנים מפרידות בין הרגע הזה לפעם הראשונה שנקראתי ״אבא״. כולו 3.5 שנים, אבל אני חושב שאני מבין את האמירה שלו ״זה היה מזמן, לפני המון שנים״. הזמן מרגיש כאילו הוא טס, אבל כשאני מסתכל עליו – אלוהים, כמה דברים הספקנו!

להמשיך לקרוא

קפה של בוקר

רשומה רגילה

קמתי ב-6:15 בבוקר, בקושי. לא השכמה טבעית, חס-וחלילה – השעון המעורר דוחק בי לקום ולהתחיל יום של פקקים בדרכים, עבודה מאומצת (מחשבתית, לא מפעיל שריר חס וחלילה…) ועוד אתגרים חדשים ובלתי ידועים. והמיטה קורצת וקוראת לי ״בוא, בחייאת, עוד קצת…״.

יצאתי וגררתי את עצמי לצחצח שיניים. בינתיים גם הג׳ינג׳ית התגלגלה בקושי מהמיטה והלכה להעיר את רותם. התלבשתי וירדתי למטה, תוהה איך לעזאזל פוקחים את העיניים ולמה בכלל. למעלה שמעתי את רותם מצחצח שיניים. כעבור דקה טפפו רגליו על המדרגות בדרך לקורנפלקס של הבוקר.

כשהגיע לתחתית המדרגות, רגע לפני שפנה למטבח, קלט אותי עומד ומביט בו. פניו הוארו, חיוך מילא את פניו שהיו עוד מטושטשות משינה, וקריאת ״אבא!״ יצאה מפיו, כאילו הפעם האחרונה שראה אותי לא הייתה רגע לפני שעצם את עיניו אתמול בלילה. הוא רץ אלי בקריאות גיל וחיבק את רגליי חזק חזק. ליטפתי את שיערו ואז השתופפתי והתחבקנו. אחרי חיבוק מפוקק עצמות התנתקנו והוא הלך למטבח להכין קורנפלקס.

העיניים שלי נפקחו. התעוררתי. בוקר טוב.