משבר בוקר

הורותמאחרים
רשומה רגילה

בכל בוקר סדר הפעילות של רותם קבוע. אני מעיר אותו וקורא לו לאמבטיה. שם הוא מצחצח שיניים, יורד לקומה התחתונה במדרגות ומתיישב ליד שולחן הסלון הקטן. אני מדליק לו טלויזיה ובוחר פרק של סדרה זו או אחרת (״כח החילוץ״ מככב בימים אלה), ומביא לו קערת קורנפלקס עם 3 סוגים שונים מעורבבים יחד (קלוגס! צ׳יריוס! וקופיקו!!). הוא צופה בטלויזיה ואוכל, ובזמן הזה אני יוצא עם נלה לסיבוב קצרצר. כשאני חוזר אני מזכיר לו שהוא צריך להתלבש (כי לטלויזיה יש כוחות מחיקת תודעה), שנינו נועלים נעליים ויוצאים לגן.

ככה זה קורה כל בוקר. כ-ל בוקר.

חוץ מהיום. להמשיך לקרוא

״שאון מעורר״ (מוצר איום)

הומורשאון מעורר
רשומה רגילה

אם אתם הורים, וודאי מצאתם את עצמכם משתעשעים לפעמים במחשבה: אילו רק הילדים היו ישנים מחוץ לבית הלילה – הייתי יכול לבחור לקום בזמן שאני בוחר, בצורה שאני בוחר. גן-עדן.

אם אתם אנשים עובדים ללא ילדים, וודאי מצאתם את עצמכם מתלבטים בקושיה: איך אני יכול לקום מוקדם בבוקר ולהגיע לישיבה בזמן? איך מוציאים את האף מהפוך החמים והנעים?

שני נושאים הנראים במבט ראשון לא קשורים כלל, אבל בלילה מתיש אחד, בעודי מתהלך בבית הלום-שינה, מתנדנד עם אחד/ת התינוקות בידיי (ב-2 בלילה גם לדעת מי מהם? עד פה, הגזמתם), היכה בי הברק. אחרי שקמתי מהריצפה וניקיתי את הבגדים המפוייחים, לחשתי לתינוק/ת: ״יוריקה!״. להמשיך לקרוא

קפה של בוקר

רשומה רגילה

קמתי ב-6:15 בבוקר, בקושי. לא השכמה טבעית, חס-וחלילה – השעון המעורר דוחק בי לקום ולהתחיל יום של פקקים בדרכים, עבודה מאומצת (מחשבתית, לא מפעיל שריר חס וחלילה…) ועוד אתגרים חדשים ובלתי ידועים. והמיטה קורצת וקוראת לי ״בוא, בחייאת, עוד קצת…״.

יצאתי וגררתי את עצמי לצחצח שיניים. בינתיים גם הג׳ינג׳ית התגלגלה בקושי מהמיטה והלכה להעיר את רותם. התלבשתי וירדתי למטה, תוהה איך לעזאזל פוקחים את העיניים ולמה בכלל. למעלה שמעתי את רותם מצחצח שיניים. כעבור דקה טפפו רגליו על המדרגות בדרך לקורנפלקס של הבוקר.

כשהגיע לתחתית המדרגות, רגע לפני שפנה למטבח, קלט אותי עומד ומביט בו. פניו הוארו, חיוך מילא את פניו שהיו עוד מטושטשות משינה, וקריאת ״אבא!״ יצאה מפיו, כאילו הפעם האחרונה שראה אותי לא הייתה רגע לפני שעצם את עיניו אתמול בלילה. הוא רץ אלי בקריאות גיל וחיבק את רגליי חזק חזק. ליטפתי את שיערו ואז השתופפתי והתחבקנו. אחרי חיבוק מפוקק עצמות התנתקנו והוא הלך למטבח להכין קורנפלקס.

העיניים שלי נפקחו. התעוררתי. בוקר טוב.