סכנה: טעימות ראשונות

מידעהחיים - מערכת החיסון
רשומה רגילה

לפני אי אילו שנים (שנתיים-שלוש-עשרים) שודרה בטלוויזיה סידרה בשם ״החיים״ שהראתה בעזרת האנשה ואנימציה כל מיני תהליכים המתרחשים בתוך הגוף שלנו. אם אתם בני הדור שלי, יש סיכוי שעכשיו כבר מתנגנת לכם בראש המנגינה ״החיים, החיים, החיים, החיים…. חיים!״. אני זוכר שכילד אהבתי אותה מאד, ובייחוד זכורה לי מערכת החיסון. היא מורכבת מחיילים ושוטרים לבושים בלבן המסיירים בגוף, חלק בתוך זרם הדם וחלק מרחפים בחלליות מגניבות שיכולות לעבור בין דפנות התאים ולתקוף את החיידקים המרושעים (״המפקד, הוא מרביץ לי!״). אין לי מושג מה מהגוף האמיתי מייצג כל אחד מהדימויים, אבל זה לא מפריע להתרשם מהמגניבות של מערכת השמירה הזאת שבתוכנו.

מגניבים ככל שיהיו, כל השוטרים, החיילים והחלליות האלה מסוגלים לפעמים לטעות בענק. והטעות הזאת יכולה לעלות בחיים. להמשיך לקרוא

צעדים

הורותצעד ראשון על הירח
רשומה רגילה

הליכה היא התרופה הטובה ביותר לאדם.
(היפוקרטס, אבי הרפואה המערבית)

לפני כ-15 שנה שברתי את רגלי הימנית בצורה מקיפה ביותר – 4 שברים ב-3 עצמות, שבר שופרא דשופרא. לאחר ניתוח בתל-השומר בו חוזקו העצמות עם חיבורי פלטינה, דיבלים וברגי פרפר, נעטפה הרגל בגוש גבס מסיבי עם הוראה לא לפתוח במשך 3 חודשים. התקופה הבאה היתה חווייתית במיוחד. למדתי לנוע עם קביים, פיתחתי את שרירי החזה, ערכתי תחרויות ריצה עם חבר נכה שסובל משיתוק מוחין (וניצחתי רוב הפעמים!), ושיחקתי המון במחשב. היה טוב, אבל לאחר סיום התקופה הגיע הזמן לפתוח את הגולם ולתת לפרפר השעיר והמזיע שבפנים לפרוש כנפיים ולצאת שוב לעולם. אז גיליתי דבר שלא ידעתי שיתכן – שכחתי איך הולכים. להמשיך לקרוא

מכתב פתוח לאורלי וגיא מטעם עמותת ״מדעת״

מדעתאורלי וגיא
רשומה רגילה

לפני יומיים אני מקבל הודעת וואטסאפ מההורים שלי: ״ראית בטלויזיה? מדברים על חיסונים״. הם מכירים את פעילותי בעמותת מדעת ואת העניין הרב שלי בכל מה שקשור לחיסונים. בירור קצר איתם גילה שמדובר בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא, ושמתארח שם אדם שמתנגד (לכאורה) לחיסונים. למה ״לכאורה״? כי הוא לא ממש מתנגד אבל יותר שואל שאלות ורוצה רק להטיל ספק בכמה אלמנטים ואולי לתהות בקול רם… ניסוחים זהירים שכאלה שנעים סביב הנקודה. בשורה התחתונה – פגיעה באמון הציבור ברעיון החיסונים.

כעסתי.

סיפרתי מיד לחברים בעמותה על התוכנית ותהינו יחדיו אם יש מה לעשות. החלטתי לעשות מעשה ולכתוב מכתב לאורלי וגיא במטרה שנשלח אותו כעמותה. בתוך ראשי המכתב היה כועס ומוכיח, אבל בזמן המעבר לדף הטון השתנה למתוסכל ומתריע. ביטאתי והסברתי את הכעס שעלה בי כשראיתי את הצורה בה התקשורת מתייחסת לנושא. לשמחתי החברים בעמותה אהבו אותו, ולאחר מקצה שיפוצים ומחיקות (הו, המחיקות!) הוא נשלח לאחר כבוד היום לאורלי לגיא ולמספר גופי תקשורת. להמשיך לקרוא

כשעננים אפלים מכסים את השמיים

פוסט אורחסערב
רשומה רגילה

יש לי חבר שלאחרונה נודע לי שהוא מתמודד עם דיכאון כרוני. דיכאון כרוני זו מחלה שרציתי לרשום עליה מזמן, בייחוד מאז התאבדותו של רובין ויליאמס, אבל אין לי אומץ מכמה סיבות. זה נושא חושפני מאד הסותר את הנטיה הטבעית שלי להחביא את הדברים האפלים, שלא ידעו. וגם אני חושש מתגובות קשות או חסרות רגישות עקב הסטיגמות שיש למחלות הקשורות לנפש.

ואז החבר, תום, פרסם פוסט בפייסבוק שדיבר בדיוק על זה. הוא הביא את עולמו האישי ושטח אותו על מול עיני כולם, במהלך שבעיניי נראה לא פחות מהירואי. באישורו, כמובן, אני שמח לשתף את הפוסט שלו.

אני אולי ארשום משהו אישי על עצמי בעתיד. הכל פתוח.

להמשיך לקרוא

כנס ראשון של ״מדעת״

מדעתמדעת
רשומה רגילה

בקיץ שעבר רעשה מערכת הבריאות בגלל התראות על וירוסי פוליו שהתגלו בביוב במדינת ישראל. מערכת הבריאות רעשה, אולם הציבור בישראל שמר ברובו על אדישות משועשעת. ״עוד פעם הם מנסים להפחיד אותנו״, היה הקול המרכזי, ״הר מעכבר, זה בטוח״.

אני לא הייתי משועשע מהעניין, וכמותי עוד כמה חברים מהפייסבוק. שיחות עם רופאים לימדו שיש ממה לחשוש ויש צורך לחסן ולהתחסן כדי למנוע מגיפה כלל-ארצית. כאב לילד שהולך לגן ומביא איתו בחזרה כל מחלה אפשרית זה הטריד אותי, מאד. הקמנו קבוצה בפייסבוק שמטרתה לאסוף מידע על החיסון ועל המחלה ולתת תשובה לכל שאלה, תוך היעזרות באנשי מקצוע (רופאים, אנשי מערכת הבריאות, אחיות). לקבוצה הזאת קראנו ״הורים מדברים על חיסון הפוליו״. להמשיך לקרוא

ברית מילה – לחתוך או לא לחתוך?

מידעברית מילה
רשומה רגילה

ביום שישי מלנו את עומר. את הברית ערך גיסי, ד״ר סקוט וויינר, שהוא גם רופא נאונטולוג וגם מוהל, ולהבדיל מהברית של רותם מצאתי את עצמי מסתכל פה ושם על התהליך. המילה אינה פשוטה, והיא אינה רק חיתוך קטן ומשהו – זהו תהליך כירורגי וקשה לי המחשבה לסמוך על רב חסר הכשרה רפואית שיעשה זאת. אכן, לרב מוהל יש נסיון ארוך שנים – אבל נסיון אינו זהה להבנה, ולצערי מגלים זאת במקרי החירום. עצם העובדה שישנם רבנים שמוצצים את הדם מהפצע מצביעה על בורות גבוהה בתחום הבסיסי ביותר – זיהומים וחיידקים. לא הייתי רוצה להפקיר את הבולבול של הילד שלי בידיים שכאלה. להמשיך לקרוא

ילד במושב הקדמי – בטוח? מסוכן?

מידעתינוק במושב הקדמי
רשומה רגילה

 

תקנות התעבורה מבחינות לעניין זה בין רכבים בהם מותקנת כרית אוויר מול המושב הקדמי לבין רכבים בהם לא מותקנת כרית אוויר כזו (או שהיא נותקה). כמו כן, קיים פער בין המותר בהתאם לחוק לבין המלצת הבטיחות.
א. ברכב בו לא מותקנת כרית אוויר מול המושב הקדמי – ניתן להושיב ילדים במושב שליד הנהג מגיל אפס וכל עוד הילד יושב בהתקן בטיחות המתאים לגילו ומשקלו.
ב. ברכב בו מותקנת כרית אוויר מול המושב שלצד הנהג-  תקנה 83א(ד) קובעת כי "לא יסיע אדם ילד במושב הבטיחות במקום שיש מולו כרית אוויר, אלא אם כן נותק המנגנון להפעלתה". משמע, לא ניתן להושיב ילד מול כרית אוויר פעילה, כל עוד הוא יושב במושב בטיחות (ובכלל זה ב"סלקל").
ג. ילד שעבר לשבת במושב מגביה ("בוסטר"), מגיל 3 ואילך, יכול על פי התקנות לשבת מול כרית אויר פעילה.  
ההמלצה הבטיחותית קובעת כי במקרה זה יש למקם את מושב הרכב הרחק ככל הניתן מכרית האוויר, כך שהמגע בין כרית האוויר עם הילד במקרה של תאונה יהיה מינימאלי.
חשוב לציין, כי ישיבה במושב הקדמי מגדילה את הסיכון לתמותת ילדים בזמן התאונה לעומת ישיבה במושב האחורי. על כן אנו ממליצים, כי ילדים עד גיל 13 לא ישבו כלל במושב הקדמי.

(מתוך אתר הראשות הלאומית לבטיחות בדרכים)

 

רותם עבר לשבת במושב הקדמי. להמשיך לקרוא

תזונה ושאר ירקות

רשומה רגילה

אם יש משהו שאני ממש סולד ממנו ביומיום זה דיוני תזונה. יש לכולנו נטייה לקחת את האוכל שבצלחתנו ברצינות גדולה מדי ולתלות את כל הצרות שלנו (מכאבי גב למריבות עם השכן) בפחית הקולה ששתינו לפני שבוע בהתקף של חולשה. אני חושב שהאנושות, כגוש אנושי אחד, די תקועה בשלב האוראלי, ועסוקה בפיתוח היסטריה ממזון.

אין קורבן טוב יותר להיסטריה מוגזמת מהורים. אני רוצה שהילד שלי יאכל טוב מכמה סיבות: הפחותה ביניהם, בואו נודה, היא שיהיה בריא. שלא תבינו לא נכון – זה חשוב מאד! אבל יחד עם זאת ניצבת גם השאלה ״עד כמה אני הורה טוב״. משפטים כמו ״אתה נותן לו לאכול ממתקים? באמת?!״ יכולים להרוס לי את הבוקר. הערות בסגנון ״אני נותנת לילד שלי רק ירקות, פירות, ותה קמומיל עם זרעי פשתן״ מעלות לי את לחץ הדם עד שאני זקוק לשבת ולשתות קצת תה קמומיל עם זרעי פשתן בעצמי כדי להרגע. כן, הילד שלי אוכל פסטה ופיתות – מה תעשו לי???

להמשיך לקרוא