א׳ אבא ב׳ בית-ספר ג׳ זה גדול כל-כך

הורותרותם עם תיק על הגב
רשומה רגילה

רותם פתח את הדלת, מגלגל את התיק הגדול על הרצפה מאחוריו. הג׳ינג׳ית ליוותה אותו החוצה והוא נופף לי לשלום. ראיתי את הפנים המחייכות שלו מופנות אלי, ואז הדלת נסגרה והוא יצא בדרכו ליום הראשון בכיתה א׳.

אני דמעתי. התרגשתי על המעמד ועל כך שהילד כל-כך גדול ועצמאי וכל זה. אבל גם כי התעצבתי על עצמי.

התעצבתי על שלא אסיע אותו יותר לגן. לבית הספר החדש הוא מגיע עם הסעה שאוספת אותו מהבית שלנו. לא אסע יותר איתו ועם התאומים בבוקר בדרך לגן. לא אשיר איתו שירי שטות בדרך, לא אשמע תובנות או מחשבות שעוברות בראשו בזמן שהוא בוהה בענני הבוקר שבחוץ ותוהה על העולם. להמשיך לקרוא

רגע לפני הפיצוץ

הורותעשן פיצוץ מרוחק
רשומה רגילה

הסוכן ג׳ונסון רכן אל החבילה הקטנה, מצחו נוטף זיעה וידיו רועדות. הוא שלף ממחטה מכיסו ומחה את הזיעה ממצחו בתנועה מהירה, עוצר אותה מלטפטף לתוך עיניו מתחת למשקפי השמש השחורים שלו ולהסתיר ממנו את המצב. הוא בלע את רוקו בעצבנות.

״אני הולך לחתוך את החוט האדום״, הוא אמר בקול צרוד וקירב את ידו האוחזת באולר אל החבילה.

״השתגעת?!״, נשמע קול מאחוריו. להמשיך לקרוא

הצהרת רווח וסיכום רבעון Q3

הורותסטארטאפ
רשומה רגילה

מיתוס נפוץ בעולם העסקי הוא שעסק חדש צריך כשנתיים קשות של הפסדים עד שההוצאות וההכנסות מגיעים לאיזון ומתחילים לראות ממנו רווחים.

אני שכיר, אז כל מה שאני יכול הוא רק לצטט את המיתוס הזה ולא לערוב לדיוקו, אבל אני יכול לומר שהוא דייק בצורה די מלאה בהתייחסו לסטארטאפ שלי ושל שותפתי.

אני מדבר כמובן על נטעומר בע״מ. להמשיך לקרוא

עצמאי בשטח

הורותרותם הלוחם
רשומה רגילה

ילד בן 6 יורד מהמיניבוס בתחנה, תיק אחד על גבו ותיק נוסף נגרר על גלגלים בידו. הוא פוסע לבד במושב זר לכיוון מגרש הכדורגל, מרחק 3 דקות הליכה מהתחנה. הוריו במרחק של שעה נסיעה לפחות, והוא עצמאי בשטח, פוסע לאיטו. שיערו סתור לאחר יום ארוך בלימודים, מכנסיו מקומטים ממשחקים בהפסקה ועיניו בוחנות בעניין את המתרחש סביבו. הוא מסתובב בטוח, כמו מלך העולם, ואני גאה בו כל-כך, הילד שלי. להמשיך לקרוא

אמנזיית גדילה ורגעים שאינם יותר

הורותגשר הזהב בערפל
רשומה רגילה

ביום שישי לקחתי את נלה, הכלבה, לוטרינר. כשחזרנו החלטתי שאאסוף את הילדים לפני שאוריד את נלה בבית. היא ישבה במושב שלצד הנהג, מוציאה את אפה הסקרן מהחלון ומשרבבת לשון בהתלהבות.

כשאספנו את רותם הוא שמח לראות אותה מלווה אותנו.

״איזה מצחיק שהיא יושבת במקום של אמא״, העיר.

״כן…״, עניתי, ״זוכר שפעם היא נהגה לשבת לידך?״

״לא״, הוא אמר. להמשיך לקרוא

קפיצת אמונה

בדיוניאדם קופץ מצוק
רשומה רגילה

נטע ואני בגינת הבית. אני יושב על ספסל ונטע ישובה מולי על שולחן הגינה הנמוך, רגליה רחוקות סנטימטרים בודדים מהדשא שתחתיו. היא מטלטלת אותן מצד לצד ומביטה בי בהבעה ספקנית.

היא מביטה לעברי וזורקת ״אה״ גרוני, מותחת את רגליה לכיוון האדמה. הרמז ברור – ״בחיאת תוריד אותי מכאן״.

״את יכולה לרדת״, אני אומר לה, והיא מביטה לתוך עיניי. אני עוד לא יודע אם היא מבינה אותי וכמה, אבל אני רואה על פניה שהמסר נקלט. היא מותחת עוד את רגליה מטה, אך הן עדיין לא נוגעות בדשא. להמשיך לקרוא

אמא של אילן היא מלאך

הורותאשה מלאך
רשומה רגילה

״אבא״, אמר לי רותם בזמן שנסענו לכיוון הגן שלו, ״אתה יודע מה קרה לאילן?״

״לא״, שיקרתי, יודע מה מתקרב, ״מה קרה?״

״אמא שלו מתה״, אמר הקטן בפשטות. המשפט נשאר מרחף בתוך הדממה שנפלה ביננו, רק רעש המנוע מצביע על הזמן החולף.

״איך אתה מרגיש עם זה?״ שאלתי, מרגיש קצת כמו דביל, אבל ללא מושג אמיתי מה לומר.

״עצוב״, ענה רותם, ״יש הרבה שעצובים בגן, זה לא רק אני״, הוא מיהר להוסיף בהתגוננות, שלא נחשוד בו שהוא לא בסדר חס וחלילה.

״אני גם שמעתי על אמא שלו״, אמרתי לו, ״וגם לי זה עשה עצוב״. להמשיך לקרוא

צעדים

הורותצעד ראשון על הירח
רשומה רגילה

הליכה היא התרופה הטובה ביותר לאדם.
(היפוקרטס, אבי הרפואה המערבית)

לפני כ-15 שנה שברתי את רגלי הימנית בצורה מקיפה ביותר – 4 שברים ב-3 עצמות, שבר שופרא דשופרא. לאחר ניתוח בתל-השומר בו חוזקו העצמות עם חיבורי פלטינה, דיבלים וברגי פרפר, נעטפה הרגל בגוש גבס מסיבי עם הוראה לא לפתוח במשך 3 חודשים. התקופה הבאה היתה חווייתית במיוחד. למדתי לנוע עם קביים, פיתחתי את שרירי החזה, ערכתי תחרויות ריצה עם חבר נכה שסובל משיתוק מוחין (וניצחתי רוב הפעמים!), ושיחקתי המון במחשב. היה טוב, אבל לאחר סיום התקופה הגיע הזמן לפתוח את הגולם ולתת לפרפר השעיר והמזיע שבפנים לפרוש כנפיים ולצאת שוב לעולם. אז גיליתי דבר שלא ידעתי שיתכן – שכחתי איך הולכים. להמשיך לקרוא

בעין הסערה

הורותרמבו
רשומה רגילה

3 פעמים תוך רבע שעה. ג׳יזס.

אין רחמים? כמה באמת אפשר להחזיק מעמד ולהבליג כל פעם? במהלך היום היו כבר לפחות 15 אירועים, וזה בלי לספור את ה״כמעט״-ים, הפעמים שכמעט היה ארוע אבל נעצר ברגע האחרון. אותי זה מתיש. אני מרגיש שכח העמידה שלי נשחק יותר ויותר. לפחות שקט בלילה. להמשיך לקרוא

עשה לי רובן

הורותרובן
רשומה רגילה

רותם מתרוצץ בסלון, מסדר את הצעצועים לפני השינה. הג׳ינג׳ית שרועה על הספה. ״שרועה״ זו ההגדרה המתאימה ביותר עקב הבטן הענקית שמתנשאת מעליה ומבטי המצוקה שאומרים ״מה זה כח המשיכה הזה???״. לא קל. כבד.

פתאום רותם מחליט שהוא חייב לעבור מעל הג׳ינג׳ית. הוא מנתר על הספה, ולרגע רגליו כמעט נוחתות על הבטן. הג׳ינג׳ית ואני מזדעקים, הוא מסיט את רגליו ונוחת בכבדות בצידה הרחוק של הספה. אני כועס, מרים את קולי עליו ״אל תעשה כזה דבר יותר! הבטן של אמא רגישה מאד!״.

הוא מביט בי וקולט שאני כועס, ואז לפתע תופס את רגלו שנחתה על הספה ומתחיל לייבב: ״איי!!!! אייי!!!!״. הוא מעסה אותה ומתפתל בכאבים על הספה, תוך שהוא מעיף מבטים לעברנו לראות אם הסופה שככה.

הוא שוב עושה לנו רובן.

להמשיך לקרוא