עדכון מודיעיני קצר

הומורחיילים עולים על מטוס בזריחה
רשומה רגילה

״גבירתי ורבותי, עיתונאים נכבדים, כינסנו את מסיבת העיתונאים הזו כדי לעדכן על המתרחש ברגעים אלו בגבול.

״בשעה 02:28 פתחו כוחותינו במבצע ״ושבו תאומים לגבולם״. האירוע שהוביל לתחילת המבצע אירע בשעה 02:27ֿ, כאשר ילדה בת 3 יצאה מחדרה ופסעה לכיוון חדר הוריה במטרה לישון במיטתם. כפי שיידענו אותה ואת אחיה כבר אתמול, צה״ל (צוות הגנה לילית) החל לנקוט במדיניות אפס סובלנות לפלישת כוחות זרים למיטה ולהתעלמות מצו העוצר הלילי. תוך שניות ספורות הוזנק יחידת מילואים אב״א מהמיטה ויירט את הילדה, מלווה אותה בחזרה למיטה. אב״א נתקל בהתנגדות קשה ומצא עצמו תחת מטח כבד של כריות מועפות ונחיתת שמיכה שניסתה לפגוע בראשו, אך הוא גילה אומץ לב וכח עמידה יוצאי דופן ונותר יושב בכסא ליד מיטת הילדה, מתעקש שתשאר בה. לאחר מספר מחאות קולניות חזרה הילדה לישון.

״בשעה 03:20 הוקפץ שוב אב״א למשמע קולות טפיפה בסדרון. הוא זינק החוצה ונתקל ביחידת הילדה, צועדת שוב בנחישות לכיוון מיטת ההורים. היא יורטה מיד ונלקחה למיטתה, הפעם מגלה פחות תוקפנות ומקבלת את העוצר בהשלמה. לא נרשמו אבידות.

בשעה 05:15 התעורר יחידת מילואים אב״א וגילה ילדה ישנה לידו במיטתו. בגלותו דבקות במטרה ומיומנות של לוחם ותיק, קם אב״א, לקח את הילדה בזרועותיו והעביר אותה למיטתה, לא מוטרד מההצלחה הרגעית של כוחות האוייב. בדרכו חזרה לחדרו עבר אב״א בעמדת הש״ג ונזף קשות על כך שאיפשר לאירוע לקרות. הכלבה הרימה אליו עיניים עייפות וחזרה לרבוץ על הכרית שלה בפינת החדר, חולמת על נקניקי סלמי מרקדים.

״בבוקר הסתיים העוצר וכוחות צה״ל (צוות הכנה למסגרות) העירו את הילדים וזכו לחיבוק מצד הילדה, מה שייצר אופטימיות זהירה וטפיחות עצמיות על השכם בחמ״ל.

״אני רוצה לנצל הזמנות זו ולומר: אנחנו נמשיך במבצע עד שיסתיימו ההסתננויות הליליות. אני מודה ליחידות המילואים שנתנו שכם, למסתננת המתוקה ולמסתננים בפוטנציה שנותרו ישנים במיטותיהם. אב״א אוהב אתכם, כפרות.

״תודה, כל הכבוד לצה״ל, פרחים בקנה וכו׳ ועם ישראל חי.״

8 דרכים להרוויח קצת כסף מהילדים

הומוררותק התינוק נוהג ברכב צעוע
רשומה רגילה

גידול שלושה ילדים היא מטלה לא זולה ומאתגרת כלכלית. גן פרטי לתינוקות, נסיעות, חוגים, המון בגדים, אוכל למשפחה. מעמסה כלכלית רצינית, ולכן החלטתי יום אחד לשטוח את הבעיה לפני הילדים בכבודם ובעצם.

לקחתי מהמתלה על הקיר את משרוקית זימון הילדים ושרקתי בה שתי שריקות מהירות שמשמעותן ״פגישה משפחתית״. אחרי שכלום לא קרה, כמו שציפיתי, קראתי להם בקול. הם הגיעו כשבראשם נטע, צועדת בגו זקוף וידים מאחורי הגב בהקשב, אחריה עומר מקפץ ומצחקק, ו…

״רותם?״ קראתי למסדרון הריק. להמשיך לקרוא

קפיצת אמונה

בדיוניאדם קופץ מצוק
רשומה רגילה

נטע ואני בגינת הבית. אני יושב על ספסל ונטע ישובה מולי על שולחן הגינה הנמוך, רגליה רחוקות סנטימטרים בודדים מהדשא שתחתיו. היא מטלטלת אותן מצד לצד ומביטה בי בהבעה ספקנית.

היא מביטה לעברי וזורקת ״אה״ גרוני, מותחת את רגליה לכיוון האדמה. הרמז ברור – ״בחיאת תוריד אותי מכאן״.

״את יכולה לרדת״, אני אומר לה, והיא מביטה לתוך עיניי. אני עוד לא יודע אם היא מבינה אותי וכמה, אבל אני רואה על פניה שהמסר נקלט. היא מותחת עוד את רגליה מטה, אך הן עדיין לא נוגעות בדשא. להמשיך לקרוא

פה קטן, סודות גדולים – פוסט אורח

פוסט אורחציור ילדים של אשה רוקדת במועדון חשפנות
רשומה רגילה

 

האגדה מספרת על ליידי אסטור, חברת פרלמנט בבריטניה, שאמרה לצ’רצ’יל שאם היו נשואים, היא הייתה שמה לו רעל בתה. על כך צ’רצ’יל השיב שאם היו נשואים הוא היה שותה את התה. בהזדמנות נוספת ליידי אסטור אמרה לו שהוא שיכור, צ’רצ’יל ענה לה שהיא מכוערת וההבדל הוא שמחר בבוקר הוא יתפכח.

מה שיפה באגדות שכאלו היא העובדה שלא משנה אם זה קרה באמת או לא. הסיפור בא להעביר לנו מידע בצורה הומוריסטית משהו ומכך אנו יכולים להקיש על המיזוגניות של צ’רצ’יל, פמיניזם לפני שקראו לו כך בכלל ו/או מערכת היחסים בין חברי הפרלמנט לראש הממשלה בבריטניה. בכל מקרה, אנחנו מורווחים. להמשיך לקרוא

פוליטיקה לתינוקות

הומורג׳ורג׳ בוש מחזיק תינוק
רשומה רגילה

״א-בא! א-בא״, נשמעה הסימפוניה המתוקה מהמושב האחורי ברכב.

נסענו כל המשפחה בדרך אל ההורים שלי לארוחת שישי. שלושת הילדים חגורים מאחור, התאומים משני צדדיו של רותם. נטע צפתה מהורהרת בעולם שחולף בחוץ, ועומר כהרגלו קשקש, מנהל שיחות שלמות עם עצמו ועם העולם בכלל המכילות אינטונציות שונות של ״אבא״.

״א-בא!״ הוא קרא שוב, ואז, לאחר שתיקה של כמה שניות, הופיעה הברה חדשה על שפתיו. ״בי-בי!״ הוא קרא, מתרגש מהיכולת שגילה.

״הלו״, קראתי לעברו, ״זה נחמד שאתה מוצא מילים חדשות, אבל למה ביבי? מה עם ׳אי-מא׳?״

״בי-בי! בי-בי!״ קרא הליכודניק הטרי בהתרגשות מהמושב האחורי. להמשיך לקרוא

פטריארכיה בוורוד

הומורוורוד
רשומה רגילה

משהו מקולקל בנטע.

זה התחיל כשראיתי אותה גוחנת אל הרצפה ואוחזת במכונית צעצוע בידיים. היא הניעה אותה הלוך ושוב, ונראה שהיא נהנית מהצלילים שהמכונית משמיעה. מדי פעם היא השמיעה צלילי ״בררר״, חיקויים של כלי רכב ממונע כלשהו. היה נראה שהיא נהנית מאד מהמשחק, למרות שלא מדובר בערכת כלי המטבח הקטנים שקנינו במיוחד בשבילה. להמשיך לקרוא

עיקרון הרצף הויראלי, או: מתי כבר נגמרים הוירוסים האלה לעזאזל?

הומורעיטוש
רשומה רגילה

במשך אלפי שנים החסירו הורים מליארדי שעות עבודה בגלל ילדים חולים. בין אם מדובר בעבודה במשרד, בבניית פירמידה או בציד ממותות – ילדים חולים תמיד היוו סיבה משמעותית להחסרת כח אדם. הביטוי ״רומא לא נבנתה ביום״ נולד מכך שקלאודוס צ׳יקצ׳קוס, בונה רומא האגדי, התעתד לסיימה ביום אחד – אבל אז נודע לו כי בנו התינוק משלשל. כל אותם עידנים של התרבות האנושית ניקרה השאלה במוחות ההורים העייפים: עד מתי? זה לא נגמר מתישהו? להמשיך לקרוא

יום חול

הומורבדואי במדבר
רשומה רגילה

ישבתי על הספה בסלון ומנסה לקרוא חוברת קומיקס, גבי שעון על הקיר. שמש צהריים פלשה מבעד לחלון הגדול שמאחורי והאירה את התאומים שהתרוצצו על הרצפה, מחפשים משהו שאפשר לעצב מחדש כמו שולחן, מכשיר אלקטרוני, או הפרצוף של אבא. חום השמש על פדחתי החל קצת להציק לי.

״ראית את הכובע שלי?״ קראתי לעבר הג׳ינג׳ית ששהתה בחדר השני.

״ראיתי אותו על אדן החלון״, היא ענתה.

הסתובבתי להביט באדן החלון. המון צעצועים פזורים אבל שום כובע. להמשיך לקרוא

רייב גן רימונים

הומורילדים פיראטים
רשומה רגילה

״תלה את הבלונים בשער!״ קראה לעברי הג׳ינג׳ית בעודה רצה מהסלון למטבח, ידיה עמוסות בכוסות חד-פעמיות ומפיות ירוקות. סיימתי לקשור את הבלונים לחוט הראפיה ומיהרתי לחצר, עוקף את הטרמפולינה, בית הצעצוע ומוט הלימבו שסודרו על השביל. 20 דקות לשעת השין, כלומר לשעת הגעת ילדי הגן של רותם לחגוג את יום הולדתו. בבית שלנו. הנקי, המסודר (יחסית) והשמור היטב עד כה.

תורת הכאוס מתארת מערכות שגם אם יודעים את כל החוקים השולטים בהן – לא ניתן לחזות את התפתחותן. זה נכון למזג אוויר, תנועה של שלושה גופים במרחב וימי הולדת של ילדים. ומכיוון שהגן של רותם מכיל 33 ילדים, מדובר בחישוב תנועתם של 33 גופים במזג אוויר משתנה (בין מאווררים ומזגן לשמש לוהטת), מה שאומר שהגיע הזמן להרים ידיים בכניעה, לזוז הצידה ולתת למה שהולך לקרות שפשוט יקרה. להמשיך לקרוא

דרמה במושב האחורי

הומורספיד
רשומה רגילה

בצורה גסה ניתן לחלק את הנהגים בארץ לשני חלקים: אלו שלא ממהרים לשום מקום, אלו שממהרים, ואלו שיש להם תינוק צורח ברכב. תירגעו, אלו לא שלושה חלקים – השניים הראשונים איטיים כמו קשיש שעורך את הקניות החודשיות שלו בסופר-פארם ומתדיין עם הרוקח איזו תרופה תגרום לפחות עצירות. כשיש תינוק בוכה באוטו – ובכן, זו כבר אופרה אחרת. דו משמעית.

תינוק בוכה באוטו הוא הגורם המדרבן הגדול ביותר בתרבות האנושית. השתמשו בתינוקות בוכים לזרז את העבדים בעת בניית הפירמידות (״אני לא יכול לסבול את הבכי שלו, בסדר, אני מזיז את האבן המזויינת הזאת של ה-20 טון, רק די עם זה.״), כאמצעי עינוי באינקוויזיציה הספרדית (״אני נוצרי, מודה! עכשיו דחוף לו כבר מוצץ, שמענדריק, במתוטא״) וכמוטיבציה לצאת לעבודה בבוקר (״אני רק אשתה את הקפה… אוי, מותק, התינוק בוכה – אני חייב לזוז, ביי, אוהב אותך״). משהו קדום וגדול מאיתנו משתלט עלינו לשמע הבכי הזה, משהו פרימיטיבי שרוצה בו זמנית לגונן על היצור הבוכה ולברוח הרחק ממנו למקום שקט.

להמשיך לקרוא