פרק ג׳

הורותתאומים נולדו
רשומה רגילה

כשאתה קורא ספר, יש חלוקה ברורה בין הפרקים. כל פרק מסתיים על-ידי סגירת נושא הפרק או על-ידי יצירת נקודת מתח – משהו שמציין ״עצור, הפסקה. תיכף מתחיל משהו חדש״. בחיים זה לא ככה. פרק חדש מתחיל במהלך הפרק הקודם, סתם ככה פתאום. אתה קורא על הגיבור שהולך לגן ומשחק עם בובות של דינוזאורים ובונה בקוב… ופתאום פרק חדש נכתב, מכסה את הבובות והקוביות בשכבות נוספות של מציאות ומשנה את כל השגרה של הפרק הקודם. מבלבל. מאתגר.

ביום שבת בבוקר החל פרק חדש. בשורות ראשונות רוויות גבורה, כאב, חששות ואתגרים חדשים, הטקסט שניגלה מרמז על עולם חדש שמחכה להתגלות. עוד הרפתקאות. שישו ושימחו שינו את צורתם ותפקידם, משרטוטים ביד גסה של גיבורי הפרק הבא, עדיין בדמיונה של הסופרת הג׳ינג׳ית, לגיבורים בשר ודם בשם עומר (הבן) ונטע (הבת).

להמשיך לקרוא

שישו ושימחו

הורותשישו ושמחו
רשומה רגילה

כמה פעמים קורה לכם שאתם ממתינים יום שלם בחרדה למשפט אחד שייאמר, שיכול לקבוע כיצד תיראנה השנים הקרובות בחייכם? שיכול להכריע כמה שעות תישנו, כמה קרוב תגיעו לתשישות ולתיסכול? לרוב המשפטים שאנו אומרים ביומיום אין כח כזה. אבל לפעמים זה קורה. כמו ביום ראשון השבוע.

להמשיך לקרוא