עצמאי בשטח

הורותרותם הלוחם
רשומה רגילה

ילד בן 6 יורד מהמיניבוס בתחנה, תיק אחד על גבו ותיק נוסף נגרר על גלגלים בידו. הוא פוסע לבד במושב זר לכיוון מגרש הכדורגל, מרחק 3 דקות הליכה מהתחנה. הוריו במרחק של שעה נסיעה לפחות, והוא עצמאי בשטח, פוסע לאיטו. שיערו סתור לאחר יום ארוך בלימודים, מכנסיו מקומטים ממשחקים בהפסקה ועיניו בוחנות בעניין את המתרחש סביבו. הוא מסתובב בטוח, כמו מלך העולם, ואני גאה בו כל-כך, הילד שלי. להמשיך לקרוא

עשה לי רובן

הורותרובן
רשומה רגילה

רותם מתרוצץ בסלון, מסדר את הצעצועים לפני השינה. הג׳ינג׳ית שרועה על הספה. ״שרועה״ זו ההגדרה המתאימה ביותר עקב הבטן הענקית שמתנשאת מעליה ומבטי המצוקה שאומרים ״מה זה כח המשיכה הזה???״. לא קל. כבד.

פתאום רותם מחליט שהוא חייב לעבור מעל הג׳ינג׳ית. הוא מנתר על הספה, ולרגע רגליו כמעט נוחתות על הבטן. הג׳ינג׳ית ואני מזדעקים, הוא מסיט את רגליו ונוחת בכבדות בצידה הרחוק של הספה. אני כועס, מרים את קולי עליו ״אל תעשה כזה דבר יותר! הבטן של אמא רגישה מאד!״.

הוא מביט בי וקולט שאני כועס, ואז לפתע תופס את רגלו שנחתה על הספה ומתחיל לייבב: ״איי!!!! אייי!!!!״. הוא מעסה אותה ומתפתל בכאבים על הספה, תוך שהוא מעיף מבטים לעברנו לראות אם הסופה שככה.

הוא שוב עושה לנו רובן.

להמשיך לקרוא