השפה הפרטית (והסודית) של התאומים

הורותהתאומים ביחד
רשומה רגילה

באחד הלילות התעוררה נטע ולא הצליחה לשוב לישון בגלל צינון עיקש. נזלת טפטפה ללא הרף מאפה מונעת ממנה לנשום סדיר, וזה עצבן אותה. העירנות שנכפתה עליה הובילה אותה להחלטה שאין טעם לחזור לישון – היא תקום ותטייל בבית ב-23:00 בלילה, כי אם אי אפשר לישון אז כנראה שזה לא באמת חשוב כל-כך. הלא כן? ניסיתי להרדים אותה בשיטות שונות (רק אלו המאושרות על ידי אמנת ז׳נבה) אבל העירנות רק התגברה. עליתי איתה למעלה לחדר של עומר ושלה וניסיתי שם לנדנד אותה על הידיים ולהחזיר לה את הרוגע והשקט שיכולים להוביל לשינה. להמשיך לקרוא

נירוונה של ערב

הורותאמבטיה
רשומה רגילה

האגדה מספרת על בר-כוכבא שנשבה על-ידי הרומאים ונלקח לקיסריה. שם הוכנס לזירת ראווה להלחם באריה מטיל אימה, להנאת הצופים הרומאים. האריה הורעב במשך 3 ימים על מנת שיהיה אכזר ועצבני במיוחד, והציפיה היתה לראות הרבה דם. להפתעת הצופים השתלט בר-כוכבא בקלות על האריה ורכב עליו אל מחוץ לזירה ברחבי הארץ.

האגדה נשמעת פנטסטית ובלתי אפשרית, אבל אני יודע איך בר-כוכבא השתלט על האריה.

הוא עשה לו אמבטיה. להמשיך לקרוא

חיוך

הורותכלב מחייך
רשומה רגילה

זה קרה ביום חמישי בערב.

החניתי את הרכב ליד הבית לאחר יום עבודה ארוך, מתכונן להכנס לתוך בית עייף כרגיל. הג׳ינג׳ית תהיה וודאי עם עיניים עייפות לאחר יום של תיזוזים בין שני לקוחות רעבים ועצבניים. היא תשב על כסא הנדנדה, תינוק אחד בידיה, שני לידה בטרמפולינה, וילד אחד מאחוריה על הספה צופה בסרטים, ואז כשתראה אותי נכנס תרים את התינוק שהיא אוחזת ותפנה אותו לעברי כשעינייה לוחשות ״קח אותו. בבקשה, אין לי כח״.

נשמתי עמוקות ופתחתי את הדלת, מוכן לבאות. להמשיך לקרוא

כפתורים במימד הרביעי

הומורתינוק בוכה
רשומה רגילה

כבר כמה שנים שאני מתעניין מאד בתחום חוויית המשתמש. למי שלא מכיר, זה תחום החוקר את החווייה שלנו בשימושים שונים – בין אם במוצרים פיזיים (כמו נהיגה במכונית, שימוש בטוסטר, הכנת גלידה ביתית) ובין אם בדיגיטלים (וכאן הכוונה לרוב לממשקים של אפליקציות). התחום מעניין אותי כי הוא משלב שני תחומים אהובים עלי שלא ידעתי בעבר איך לגשר ביניהם – עיצוב ופסיכולוגיה. שניהם מרתקים אותי מאד, והשילוב שלהם מוליד משהו חדש ומספק מאד.

אה, ואני אוהב להתלונן על דברים, מה שרק משפר את ההנאה מהתחום.

לאחרונה מצאתי את עצמי תוהה לגבי חוויית שימוש מסויימת במהלך הטיפול בתאומים. היא מבלבלת אותי וגורמת לי לתהות מדוע זה כך. מדובר על הבגדים. להמשיך לקרוא

במעגל נחוגה

הורותמדרגות ספירליות
רשומה רגילה

עוגה עוגה עוגה
במעגל נחוגה
נסתובבה כל היום
עד אשר נמצא מקום.
(שיר המתאר חיים עם ילד בן 4)

 

אתמול בערב רותם רותם עיווה את פניו כשאמרנו לו ללבוש את פיג׳מת הרובוטים שלו. ״נמאס לי מהרובוטים!״, הוא קרא, ולאחר משא ומתן זריז השביע אותנו שנחליף לו למחרת את הפיג׳מה. ״אני רוצה את זאת של הכוכבים״, הוא אמר בעיניים נוצצות כשביל החלב. ועם כזו בקשה נלהבת – מי יסרב? ״טוב״, אמרה לו הג׳ינג׳ית, ״מחר זה יום ראשון, תחילת שבוע – נחליף פיג׳מה״. להמשיך לקרוא

תכנון שנתי

הורותעייף
רשומה רגילה

החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות.
                                                             ג'ון לנון

 

borders

 

תכנון

עייף, כל-כך עייף. אלך לישון כבר ב-23:00 ויהיו לי 8 שעות שינה. תענוג.

 

borders

 

ביצוע

עייף, כל-כך עייף. ב-23:00 אני במיטה מוכן לשינה, ואז – קולות בכי מהחדר של רותם. זה יוצא דופן, השינה שלו רגועה לרוב.

הג'ינג'ית ואני הולכים לראות מה קורה, ומוצאים את רותם בוכה, חצי ישן חצי ער. הוא ממלמל משהו על כך שהוא לא רוצה לישון, ואני חושד שהוא פשוט ממשיך את התסכול שהיה לו בזמן ההליכה לישון. כנראה התערבב עם חלום או משהו כזה.

אחרי נסיון ארוך להבין מילד עצבני ומטושטש מה יכול להרגיע אותו, אני לוקח אותו לסלון ואנחנו יושבים על הספה וצופים בנשיונל ג'אוגרפי'ק. משהו על זברות. אט-אט המתח והתסכול שלו מתפוגגים, העייפות חוזרת והוא מתכרבל עליי. אנחנו צופים בתכנית, רואים אותן ישנות ומקנאים בהן, שותים הרבה מים ונרגעים.

בחצות התוכנית נגמרת ואנחנו עולים בחזרה למיטה. הוא נרדם מיד ואני נופל למיטה שלי ונרדם.

…ומתעורר כעבור שעה לקול בכי חדש. שוב, כנראה מחלום. עכשיו כבר אנחנו לוקחים את רותם ומעבירים אותו למיטה שלנו – אין כח לעוד התמודדויות. הוא נרדם מיד וכך גם אני.

…ומתעורר כעבור שעה כשרותם מתיישב במיטה. אני שואל אותו מה קרה והוא אומר שהוא רטוב. מבט מהיר מגלה לי שכוס שנשתתה במערכה הראשונה הושתנה במערכה השניה – המיטה מכילה אגמון במרכזה. הג'ינג'ית קופצת מהמיטה ושנינו מורידים את המצעים, הופכים את המזרון, שמים חדשים (הפעם עם שעוונית), מחליפים לרותם את הבגדים אפילו בלי לקלח אותו וחוזרים לישון. אני נרדם.

…ומתעורר לקול לחישתו של רותם "השמיכה רטובה". הכוס השניה שנשתתה בחרה לצאת מוקדם יותר והוא ישן בשלולית. הצד של הג'ינג'ית ריק. חיפוש מהיר מגלה אותה במיטה של רותם. היא מספרת שהיא התעוררה עוד קודם לגלות את השלולית, התקלחה והלכה לישון במיטה של רותם.

קרני שמש מאירות מבעד לחלון, אז אני מניח שכבר בוקר. אני מקלח את רותם ואנחנו מתחילים את הבוקר. הג'ינג'ית שולחת מבט עייף שאומר "הוא מכין אותנו לתאומים".

שינה טובה היא כמו דיאטה – תמיד מתחילים אותה מחר.

האהבה שלי

הורותשינה
רשומה רגילה

האהבה שלי שוכב לישון מכורבל בין בובות פרווה.

"עוד משהו רך!" הוא קורא לי בעיניים נוצצות.

האהבה שלי מבקש להשתולל עוד ועוד לפני שינה,

ולפעמים אוחז בידי כשעיניו עצומות.

האהבה שלי אוהב להתפנק ולגרגר,

אבל גם לשאוג כמו טי-רקס, אריות או נמרים.

הוא מכבה שריפות ותמיד ממהר

להלחם באנטיוכוס הרשע וביוונים.

האהבה שלי שר לעצמו שירים שהוא ממציא

עם מילים בג׳יבריש ולחן עממי.

הוא אוהב להשתולל ואני די בעד…

האהבה שלי קורא לי "אבא",

ואני רץ. מיד.

 

sleep

מתחלפים

הורותילד מתקתק במחשב
רשומה רגילה

…רותם, מתכרבל איתי במיטה לפני שהוא נרדם, ולוחש לעברי: ״אני אוהב אותך… חלומות פז.״

איך הצלחתי להוציא את זה מהפה של הילד שלי, אתם וודאי שואלים, פניכם מאדימות בקנאה והאצבעות מתחילות לחייג למיכל דליות. אז חכו רגע, לא להכנס לפאניקה. הוא לא אמר את זה לי. כלומר, כן אבל בערך. להמשיך לקרוא

צפירה

הורותתהלוכה של תזמורת הילדים במרכז העיר לכבוד יום העצמאות
רשומה רגילה

ערב יום הזכרון.

רותם יוצא מהמקלחת לפני השינה, מכוסה במגבת, קופץ למיטה. אנחנו משתוללים כהרגלנו – סוג של התגוששות/חיבוק עם הרבה שמחה. הג׳ינג׳ית נעמדת ליד המיטה, מוכנה לאחל לילה טוב.

פתאום שומעים את הצפירה מרחוק. רותם קופץ ממקומו, תופס את היד שלי וגורר אותי שאעמוד. ״עמוד דום!״ הוא קורא.

שנינו נעמדים ליד המיטה, והקטן נעמד, ערום, על המיטה.

אני מציץ בזווית העין על רותם. כל גופו מתוח ומלא גאווה על כך שהוא יודע מה לעשות, שהוא חלק ממה שהמבוגרים עושים. הוא מציץ בנו ורואה שאנחנו מרכינים את ראשינו, והוא מרכין גם את ראשו, נע מצד לצד בסוג של מנגינה פנימית שהצפירה מהווה לה קול שני. ככה עומד לידי המטר פלוס הקטן הזה, על המיטה, ערום, מרכין את ראשו לקול הצפירה, ורוקד.

אי אפשר שלא להתאהב בהם.

 

חבלי גדילה

הורותפיטר פן
רשומה רגילה

אחרי השיחה הנוקבת עם הגננת (לפני שני פוסטים) החלטנו שאנחנו עורכים כמה שינויים. העיקרי ביניהם – לתת לרותם לעשות לבד את מה שהוא יכול, ולא לעשות בשבילו. הרעיון התקבל בחיוביות אצל הקטנטן, וכך הוא סיבן את עצמו במקלחת בערב, יצא עם המגבת והלך איתה למיטה, התלבש שם בפיג׳מה ואז הלך לאמבטיה לצחצח שיניים.
במקרה של צחצוח שיניים נתתי לו לצחצח עצמאית, אבל אחרי זה עברתי שוב על השיניים עם המברשת כדי לוודא שהצחצוח מלא ונכון. הבאתי לו את הכוס עם המים, הוא שטף וירק אותם, ואז הסתכל אלי שאבדוק אם נשארה קצת משחה על הפה שלו.
״הנה, כאן״, הצבעתי לו על פינת הפה.
״נקה לי״, הוא אמר.
״לא, אתה יכול״, הבהרתי לו בפסקנות. להמשיך לקרוא