עשר המכות – גירסת ההייטקיסטים

הומורתסכול ממחשב
רשומה רגילה

ובימים ההם, בסטארטאפ ״מצרים״, ויקום מנכ״ל שלא ידע את יוסף. ויעביד את בני ישראל עבודה קשה בפיתוח תוכנה, וישאיר אותם שעות נוספות לתוך הלילה, ויזמן אותם לעבוד בימי שישי, ויתקשר אליהם ביום שבת עם בעיות בפרודקשן.

ותעל שוועתם אל ה-HR. וירא ה-HR כי רע, וישלח אליהם את משה, יועץ חיצוני בעל 20 שנות נסיון במשברים ארגוניים. ויאמר משה למנכ״ל: שלח את עובדיך לחופשי. ויכבידו אנשי ניהול המוצר את ליבו של המנכ״ל בדיבורים על לוחות זמנים והבטחות ללקוחות, ויסרב למשה.

ויאמר משה: אין בעיה, אח שלי; ויטל על המנכ״ל מכת פרסומות. ויופיעו באנרים של פרסומת, פופ-אפים ואתרים שמנגנים וידאו אוטומטית בכל דפי הרשת בחברה. ויאמר המנכ״ל: מה הבעיה, התקינו אד-בלוקר, וכן היה. ויכבד ליבו של המנכ״ל.
להמשיך לקרוא

״אחרי החגים״ הגיע

הומורילד קופץ בהתלהבות
רשומה רגילה

בשעות הבוקר המוקדמות החל הלילה לפנות את מקומו בעצלתיים לקרני האור הראשונות. השמש הפציעה במזרח וקרניה נחו על המבנים ההרוסים, משחקות באור וצל בין החלונות השבורים, החורים הפעורים בקירות ושרידי הגגות המטים לנפול. דממה מוזרה עמדה באוויר, דממה לא מוכרת ומדאיגה. מתוך מחבואיהם הדליקו ההורים טרנזיסטורים שהוחבאו בסליקים מיוחדים באדמה, ושמעו את מה שציפו לו זמן כה רב. הודעה אחת שחזרה על עצמה שוב ושוב בכל תחנה:

״אחרי החגים הגיע.״ להמשיך לקרוא

מה?-עוז צור ישועתי

מידעמעוז צור
רשומה רגילה

חנוכה הגיע, מלווה באחד משירי החגים האהובים עלי: ״מעוז צור״. אני אוהב אותו מאז ומכולם לא בגלל שאני מבין את המילים שלו (כי אין לי שמץ של מושג מה הן אומרות), אלא בגלל שמנהג משפחתי הוא לשיר אותו בכמה קולות, מה שמספק הנאה רבה לילדים בגופם ובנפשם שבחבורה.

לא ידעתי מה הוא אומר – עד היום, כשקראתי את הסבריה של דניאל קנדלר בקבוצת ״אמהות שפויות ורציונליות״ בפייסבוק. דניאל היא בעלת תואר ראשון במדעי היהדות, בקרוב שני בחינוך יהודי. לא דתיה, לא מחזירה בתשובה, לא חילונית – עובדת בקהילה משולבת של דתיים וחילוניים. היא סיפקה כמה הסברים שהאירו את עיניי, יחד עם בתים שלא הכרתי. ביקשתי את אישורה, והנה לפניכם – מעוז צור, הגירסא המבוארת. להמשיך לקרוא

ברית מילה – לחתוך או לא לחתוך?

מידעברית מילה
רשומה רגילה

ביום שישי מלנו את עומר. את הברית ערך גיסי, ד״ר סקוט וויינר, שהוא גם רופא נאונטולוג וגם מוהל, ולהבדיל מהברית של רותם מצאתי את עצמי מסתכל פה ושם על התהליך. המילה אינה פשוטה, והיא אינה רק חיתוך קטן ומשהו – זהו תהליך כירורגי וקשה לי המחשבה לסמוך על רב חסר הכשרה רפואית שיעשה זאת. אכן, לרב מוהל יש נסיון ארוך שנים – אבל נסיון אינו זהה להבנה, ולצערי מגלים זאת במקרי החירום. עצם העובדה שישנם רבנים שמוצצים את הדם מהפצע מצביעה על בורות גבוהה בתחום הבסיסי ביותר – זיהומים וחיידקים. לא הייתי רוצה להפקיר את הבולבול של הילד שלי בידיים שכאלה. להמשיך לקרוא

שיחות על ברית מילה

הורותהירוגליפים עתיקים המראית ברית מילה
רשומה רגילה

ערב, בית משפחת מורן. שעת המקלחת של רותם. אני מסבן אותו בזמן שהוא בוחן בעיון את צעצועי החיות שדבוקים לקיר, תוהה כיצד יסדר אותם היום. אז אני נזכר במשהו שרציתי לדבר עליו עם הקטנטן.

״רותם, אתה יודע שביום שישי אנחנו עושים ברית מילה לעומר?״

הוא מסתובב אלי והעיניים שלו נפתחות כשתי צלחות קורנפלקס. אני מזהה את ההבעה של ״אין לי מושג על מה אתה מדבר״, ושלא במפתיע עוקבת אחריה התהייה. ״אבא״, הוא שואל, ״מה זה?״ להמשיך לקרוא

״יבה בה בה בה, בעזרת השם״

לקרואתיבת נח
רשומה רגילה

נמצאים בסטימצקי, מחפשים ספרים חדשים לקנות לרותם. הקטן מרחף סביב מדפי ה-1+1 כמו יונק דבש, מרפרף בהתרגשות ומחפש מה ימשוך את עיניו. ואז אני רואה אותו נעמד, עיניו בורקות וספר גדול בידיו. ״אבא״, הוא קורא, ״תראה, תיבת נח!״. בכריכת הספר מצויירת התיבה, והכותרת היא ״סיפורי התורה לילדים״.

אני מנסה להסב את תשומת ליבו לספרים אחרים, אבל הוא כבר מדפדף בספר בהתרגשות ופולט מדי פעם קריאות ביניים. ״אדם וחווה!״. ״מגדל בבל!״. ״בני ישראל במצרים!״.

האתאיסט הקטן שלי. להמשיך לקרוא

צפירה

הורותתהלוכה של תזמורת הילדים במרכז העיר לכבוד יום העצמאות
רשומה רגילה

ערב יום הזכרון.

רותם יוצא מהמקלחת לפני השינה, מכוסה במגבת, קופץ למיטה. אנחנו משתוללים כהרגלנו – סוג של התגוששות/חיבוק עם הרבה שמחה. הג׳ינג׳ית נעמדת ליד המיטה, מוכנה לאחל לילה טוב.

פתאום שומעים את הצפירה מרחוק. רותם קופץ ממקומו, תופס את היד שלי וגורר אותי שאעמוד. ״עמוד דום!״ הוא קורא.

שנינו נעמדים ליד המיטה, והקטן נעמד, ערום, על המיטה.

אני מציץ בזווית העין על רותם. כל גופו מתוח ומלא גאווה על כך שהוא יודע מה לעשות, שהוא חלק ממה שהמבוגרים עושים. הוא מציץ בנו ורואה שאנחנו מרכינים את ראשינו, והוא מרכין גם את ראשו, נע מצד לצד בסוג של מנגינה פנימית שהצפירה מהווה לה קול שני. ככה עומד לידי המטר פלוס הקטן הזה, על המיטה, ערום, מרכין את ראשו לקול הצפירה, ורוקד.

אי אפשר שלא להתאהב בהם.