לא חבר שלך יותר!

הורותכועס
רשומה רגילה

יום ה׳, לפני שבוע:

אחרי שרותם נרדם, בערב, הג׳ינג׳ית ואני מדברים עליו. ״הוא סיפר לי שהוא רב עם אייל״, הוא אומרת לי. אייל הוא אחד החברים הטובים ביותר של רותם, חבר שמלווה אותו כמעט שנתיים – יותר מחצי חיים. ״היה איזה משהו שעצבן את אייל, והוא אמר לו ׳אני לא חבר שלך!׳. זה העציב את רותם מאד והוא דיבר על זה כשלקחתי אותו מהגן״. אני מהנהן וחושב לעצמי כמה זה וודאי לא נעים לשמוע כזה משפט. אנחנו מסכמים לבדוק עם אמא של אייל אם ידוע לה על מריבה חריגה ביניהם, לוודא שהכל בסדר.

 

חג שבועות, לפני שנה:

רותם ואייל משתוללים בגינת המשחקים בכפר שמואל. שניהם לבושים בחולצות לבנות בגלל הטקס בגן, ונראים כמו זוג מלאכים שנפלו מהשמיים לתוך ארגז חול גדול. הם רצים וצווחים באושר, כמו שרק זאטוטים קטנים יודעים להנות מהעולם. להמשיך לקרוא

צפרדע או ראשן?

הורותחיבוק בריוני
רשומה רגילה

בוקר יום ראשון, אבא ורותם הולכים ביחד לגן.

רותם עם מצב רוח טוב של בוקר, רץ קדימה. אנחנו מגיעים לגן, פותחים את הדלת, והוא מיד נצמד אלי, מתחבא מאחורי הרגלים שלי. בנוהל.

בגן כבר מסודרים שולחנו היצירה – שולחנות עם כיסאות, כל שולחנן עם יצירה מסוג אחר – ציור, פסיפס משושים, חיבור צורות עם סיכות, פסיפס עיגולים, וכו׳. ליד השולחן עם הציור יושבים כמה ילדים ומנהלים דיון ער על צפרדעים וראשנים. הם מלאים בהתלהבות רבה מדי ליום ראשון בבוקר, ואני תוהה אם הם כבר אחרי הקפה שלהם. שאר השולחנות בגן ריקים. להמשיך לקרוא

חבלי גדילה

הורותפיטר פן
רשומה רגילה

אחרי השיחה הנוקבת עם הגננת (לפני שני פוסטים) החלטנו שאנחנו עורכים כמה שינויים. העיקרי ביניהם – לתת לרותם לעשות לבד את מה שהוא יכול, ולא לעשות בשבילו. הרעיון התקבל בחיוביות אצל הקטנטן, וכך הוא סיבן את עצמו במקלחת בערב, יצא עם המגבת והלך איתה למיטה, התלבש שם בפיג׳מה ואז הלך לאמבטיה לצחצח שיניים.
במקרה של צחצוח שיניים נתתי לו לצחצח עצמאית, אבל אחרי זה עברתי שוב על השיניים עם המברשת כדי לוודא שהצחצוח מלא ונכון. הבאתי לו את הכוס עם המים, הוא שטף וירק אותם, ואז הסתכל אלי שאבדוק אם נשארה קצת משחה על הפה שלו.
״הנה, כאן״, הצבעתי לו על פינת הפה.
״נקה לי״, הוא אמר.
״לא, אתה יכול״, הבהרתי לו בפסקנות. להמשיך לקרוא

אבא רע! אבא רע!

הורותכלב רע!
רשומה רגילה

הג׳ינג׳ית ואני יושבים בגן של רותם אחרי שעות הפעילות. הגן ריק, כיסאות מפוזרים מצביעים על ההמולה ששררה בו עד לפני כמה דקות. שנינו נדחקים לתוך כסאות של פעוטות בני 5, ומהצד השני של השולחן על כסא הגננת יושבת, ובכן, הגננת.

מטרת הפגישה היא תכנון תוכנית גמילה לרותם. הילדון מתקדם בדברים רבים, אבל בעניין הגמילה – תקוע כבר זמן רב מדי. כדי להבין מה עלינו לעשות, אנחנו יושבים ומשתפים בסדר יום ממוצע בביתנו. הגננת רושמת בכובד ראש את כל מה שאנחנו מתארים על בלוק כתיבה, ולאחר שסיימנו לתאר את הבוקר בלבד אנחנו משתתקים ומצפים לשמוע את גזר דינה. דממה מבשרת רע משתררת כשהיא נושמת עמוק ועוברת במבטה על הכתוב.

להמשיך לקרוא