דרמה במושב האחורי

הומורספיד
רשומה רגילה

בצורה גסה ניתן לחלק את הנהגים בארץ לשני חלקים: אלו שלא ממהרים לשום מקום, אלו שממהרים, ואלו שיש להם תינוק צורח ברכב. תירגעו, אלו לא שלושה חלקים – השניים הראשונים איטיים כמו קשיש שעורך את הקניות החודשיות שלו בסופר-פארם ומתדיין עם הרוקח איזו תרופה תגרום לפחות עצירות. כשיש תינוק בוכה באוטו – ובכן, זו כבר אופרה אחרת. דו משמעית.

תינוק בוכה באוטו הוא הגורם המדרבן הגדול ביותר בתרבות האנושית. השתמשו בתינוקות בוכים לזרז את העבדים בעת בניית הפירמידות (״אני לא יכול לסבול את הבכי שלו, בסדר, אני מזיז את האבן המזויינת הזאת של ה-20 טון, רק די עם זה.״), כאמצעי עינוי באינקוויזיציה הספרדית (״אני נוצרי, מודה! עכשיו דחוף לו כבר מוצץ, שמענדריק, במתוטא״) וכמוטיבציה לצאת לעבודה בבוקר (״אני רק אשתה את הקפה… אוי, מותק, התינוק בוכה – אני חייב לזוז, ביי, אוהב אותך״). משהו קדום וגדול מאיתנו משתלט עלינו לשמע הבכי הזה, משהו פרימיטיבי שרוצה בו זמנית לגונן על היצור הבוכה ולברוח הרחק ממנו למקום שקט.

להמשיך לקרוא