פה קטן, סודות גדולים – פוסט אורח

פוסט אורחציור ילדים של אשה רוקדת במועדון חשפנות
רשומה רגילה

 

האגדה מספרת על ליידי אסטור, חברת פרלמנט בבריטניה, שאמרה לצ'רצ'יל שאם היו נשואים, היא הייתה שמה לו רעל בתה. על כך צ'רצ'יל השיב שאם היו נשואים הוא היה שותה את התה. בהזדמנות נוספת ליידי אסטור אמרה לו שהוא שיכור, צ'רצ'יל ענה לה שהיא מכוערת וההבדל הוא שמחר בבוקר הוא יתפכח.

מה שיפה באגדות שכאלו היא העובדה שלא משנה אם זה קרה באמת או לא. הסיפור בא להעביר לנו מידע בצורה הומוריסטית משהו ומכך אנו יכולים להקיש על המיזוגניות של צ'רצ'יל, פמיניזם לפני שקראו לו כך בכלל ו/או מערכת היחסים בין חברי הפרלמנט לראש הממשלה בבריטניה. בכל מקרה, אנחנו מורווחים. להמשיך לקרוא

פרוטו-מכונית

הורותילדה נוהגת במכונית
רשומה רגילה

בוקר, רגע לפני שיוצאים לגן. אני שואל את רותם את השאלה הקבועה: ״רוצה לקחת צעצוע לגן?״

״כן!״ עונה הקטן ומקפץ בהתלהבות לבחור נציג מערימת כלי הרכב שלו.

עיניו נעות על פני החברים ב״רובו-אוטו פולי״ – רוי, הרובוט החזק מכולם שהופך לכבאית, פולי, הרובוט שהופך למכונית משטרה, אמבר, הרובוטית הוורודה שהופכת לאמבולנס ואלי, הרובוט החמוד שהופך למסוק. הוא מדלג על פני חברי ״מפרץ ההרפתקאות״ – כלבים הנוהגים במכוניות חירום והצלה למיניהם, על פני ספידי מקווין מ״מכוניות״, עובר את מכוניות המירוץ שלו, הטרקטורים, הכבאיות השונות, המסוקים והמטוסים, ואז עיניו נוחתות על מכונית אחת. רותם חוטף אותה ורץ לדלת. להמשיך לקרוא

מופע קסמים

הומורקסמים
רשומה רגילה

דממה שררה בחדר המואר. אני, ישוב בכסא הנדנדה הגדול, נעתי בחוסר נוחות במקומי, חש במבטים הנעוצים בי. מולי שכבו שרועים בתוך טרמפולינות צבעוניות עומר ונטע, תינוקות שמנמנים ועירניים במיוחד בני 3 חודשים, ובהו בי. תינוקות בגיל הזה מעולם לא מביטים – הם בוהים, עיניהם קרועות לרווחה כמו צבי מול פנסי מכוניות. מטריד לעיתים.

במשך זמן שנדמה כנצח הסתכלתי לעברם והם בהו בי, עד שחשתי שהדממה מעיקה מדי. ״ובכן״, אמרתי לעולם באופן כללי, ״שלום לכם.״

הם בהו בי. להמשיך לקרוא

דרך עיניה

פוסט אורחתינוקת מרחפת
רשומה רגילה

אני נישאת באוויר. משהו אוחז אותי ושומר עלי. אני סומכת עליו, בעיקר בגלל שאין לי ברירה. אני לא יודעת עוד איך להזיז את האיברים שלי, ואני נתונה לחסדי העולם. זה מפחיד לפעמים, אני מודה, אבל עכשיו בעיקר אני מסתכלת, מנסה לקלוט מה קורה.

בין הצללים והאורות שחולפים מול עיניי ללא הרף, אני מזהה לפתע מבנה מוכר. אני קוראת למבנה הזה ״אמא״, והוא מתחבר אצלי לתחושה טובה. הוא מורכב משתי ״עין״ים וקו שאני קוראת לו ״פה״. גם קול מגיע מעברו, והתחושה הטובה מתעצמת. הקול מזכיר ימים טובים, מזכיר ביטחון, הגנה. שמעתי אותו הרבה בעבר, אני בטוחה, אבל אין לי ממש הבנה של מה זה אותו ״עבר״. אני יודעת שעכשיו הוא עושה לי טוב, וזה נעים. להמשיך לקרוא

שיחות על ברית מילה

הורותהירוגליפים עתיקים המראית ברית מילה
רשומה רגילה

ערב, בית משפחת מורן. שעת המקלחת של רותם. אני מסבן אותו בזמן שהוא בוחן בעיון את צעצועי החיות שדבוקים לקיר, תוהה כיצד יסדר אותם היום. אז אני נזכר במשהו שרציתי לדבר עליו עם הקטנטן.

״רותם, אתה יודע שביום שישי אנחנו עושים ברית מילה לעומר?״

הוא מסתובב אלי והעיניים שלו נפתחות כשתי צלחות קורנפלקס. אני מזהה את ההבעה של ״אין לי מושג על מה אתה מדבר״, ושלא במפתיע עוקבת אחריה התהייה. ״אבא״, הוא שואל, ״מה זה?״ להמשיך לקרוא

עשה לי רובן

הורותרובן
רשומה רגילה

רותם מתרוצץ בסלון, מסדר את הצעצועים לפני השינה. הג׳ינג׳ית שרועה על הספה. ״שרועה״ זו ההגדרה המתאימה ביותר עקב הבטן הענקית שמתנשאת מעליה ומבטי המצוקה שאומרים ״מה זה כח המשיכה הזה???״. לא קל. כבד.

פתאום רותם מחליט שהוא חייב לעבור מעל הג׳ינג׳ית. הוא מנתר על הספה, ולרגע רגליו כמעט נוחתות על הבטן. הג׳ינג׳ית ואני מזדעקים, הוא מסיט את רגליו ונוחת בכבדות בצידה הרחוק של הספה. אני כועס, מרים את קולי עליו ״אל תעשה כזה דבר יותר! הבטן של אמא רגישה מאד!״.

הוא מביט בי וקולט שאני כועס, ואז לפתע תופס את רגלו שנחתה על הספה ומתחיל לייבב: ״איי!!!! אייי!!!!״. הוא מעסה אותה ומתפתל בכאבים על הספה, תוך שהוא מעיף מבטים לעברנו לראות אם הסופה שככה.

הוא שוב עושה לנו רובן.

להמשיך לקרוא

חוט הצמר הסגול

הורותחוט צמר
רשומה רגילה

בסלון, במדף שמתחת לשולחן, ישנה קופסא עם כל מיני צעצועים קטנים שרותם אוהב לשלוף מדי פעם.שוכנים בה מינים שונים של דינוזאורים, כמה חיות משק, עצים ואבנים מפלסטיק, וחוט צמר סגול.

איך חוט הצמר הסגול הגיע למגירה לא ברור ממש, אבל הוא מצא את דרכו לשם. ולמרות היותו אורח זר, הוא התגלה כאחד הצעצועים רמי המעלה ביותר. להמשיך לקרוא