אמנזיית גדילה ורגעים שאינם יותר

הורותגשר הזהב בערפל
רשומה רגילה

ביום שישי לקחתי את נלה, הכלבה, לוטרינר. כשחזרנו החלטתי שאאסוף את הילדים לפני שאוריד את נלה בבית. היא ישבה במושב שלצד הנהג, מוציאה את אפה הסקרן מהחלון ומשרבבת לשון בהתלהבות.

כשאספנו את רותם הוא שמח לראות אותה מלווה אותנו.

״איזה מצחיק שהיא יושבת במקום של אמא״, העיר.

״כן…״, עניתי, ״זוכר שפעם היא נהגה לשבת לידך?״

״לא״, הוא אמר. להמשיך לקרוא

השפה הפרטית (והסודית) של התאומים

הורותהתאומים ביחד
רשומה רגילה

באחד הלילות התעוררה נטע ולא הצליחה לשוב לישון בגלל צינון עיקש. נזלת טפטפה ללא הרף מאפה מונעת ממנה לנשום סדיר, וזה עצבן אותה. העירנות שנכפתה עליה הובילה אותה להחלטה שאין טעם לחזור לישון – היא תקום ותטייל בבית ב-23:00 בלילה, כי אם אי אפשר לישון אז כנראה שזה לא באמת חשוב כל-כך. הלא כן? ניסיתי להרדים אותה בשיטות שונות (רק אלו המאושרות על ידי אמנת ז׳נבה) אבל העירנות רק התגברה. עליתי איתה למעלה לחדר של עומר ושלה וניסיתי שם לנדנד אותה על הידיים ולהחזיר לה את הרוגע והשקט שיכולים להוביל לשינה. להמשיך לקרוא

משחקי בנים-בנות

הורותתותח
רשומה רגילה

״אני לא אוהב יותר דינוזאורים״.

אמירה מפתיעה זו הגיעה מצידו של רותם בזמן שישבנו על המדרגות בכניסה לבית. המתנו לג׳ינג׳ית שתבוא ותיקח אותו לגן, סוג של סידור יוצא דופן באותו יום.

״אתה לא?״ שאלתי המום והבטתי בו. רק לפני חודש סיימתי קורס בקורסרה בשם Dino 101 שמלמד כל מה שרצית לדעת על דינוזאורים ופליאונטולוגיה, ולקחתי אותו בגלל העניין הגדול של רותם לתחום. למדתי בחריצות ושיתפתי אותו בכל תובנה חדשה שצצה שם. כל שביב מידע הלהיב אותו, והוא היה צמא לעוד ועוד.

״כבר לא״, הוא אמר, מביט אל השביל מהורהר, ״אני אוהב כדורגל״. הוא נדם, חשב עוד כמה שניות ואז חייך לעצמו. ״כדורגל ומלחמות״ הוא תיקן. להמשיך לקרוא

פרוטו-מכונית

הורותילדה נוהגת במכונית
רשומה רגילה

בוקר, רגע לפני שיוצאים לגן. אני שואל את רותם את השאלה הקבועה: ״רוצה לקחת צעצוע לגן?״

״כן!״ עונה הקטן ומקפץ בהתלהבות לבחור נציג מערימת כלי הרכב שלו.

עיניו נעות על פני החברים ב״רובו-אוטו פולי״ – רוי, הרובוט החזק מכולם שהופך לכבאית, פולי, הרובוט שהופך למכונית משטרה, אמבר, הרובוטית הוורודה שהופכת לאמבולנס ואלי, הרובוט החמוד שהופך למסוק. הוא מדלג על פני חברי ״מפרץ ההרפתקאות״ – כלבים הנוהגים במכוניות חירום והצלה למיניהם, על פני ספידי מקווין מ״מכוניות״, עובר את מכוניות המירוץ שלו, הטרקטורים, הכבאיות השונות, המסוקים והמטוסים, ואז עיניו נוחתות על מכונית אחת. רותם חוטף אותה ורץ לדלת. להמשיך לקרוא

שיחות על ברית מילה

הורותהירוגליפים עתיקים המראית ברית מילה
רשומה רגילה

ערב, בית משפחת מורן. שעת המקלחת של רותם. אני מסבן אותו בזמן שהוא בוחן בעיון את צעצועי החיות שדבוקים לקיר, תוהה כיצד יסדר אותם היום. אז אני נזכר במשהו שרציתי לדבר עליו עם הקטנטן.

״רותם, אתה יודע שביום שישי אנחנו עושים ברית מילה לעומר?״

הוא מסתובב אלי והעיניים שלו נפתחות כשתי צלחות קורנפלקס. אני מזהה את ההבעה של ״אין לי מושג על מה אתה מדבר״, ושלא במפתיע עוקבת אחריה התהייה. ״אבא״, הוא שואל, ״מה זה?״ להמשיך לקרוא

במעגל נחוגה

הורותמדרגות ספירליות
רשומה רגילה

עוגה עוגה עוגה
במעגל נחוגה
נסתובבה כל היום
עד אשר נמצא מקום.
(שיר המתאר חיים עם ילד בן 4)

 

אתמול בערב רותם רותם עיווה את פניו כשאמרנו לו ללבוש את פיג׳מת הרובוטים שלו. ״נמאס לי מהרובוטים!״, הוא קרא, ולאחר משא ומתן זריז השביע אותנו שנחליף לו למחרת את הפיג׳מה. ״אני רוצה את זאת של הכוכבים״, הוא אמר בעיניים נוצצות כשביל החלב. ועם כזו בקשה נלהבת – מי יסרב? ״טוב״, אמרה לו הג׳ינג׳ית, ״מחר זה יום ראשון, תחילת שבוע – נחליף פיג׳מה״. להמשיך לקרוא

תפוס אותי!

הורותסופרמן בפאב
רשומה רגילה

יצאנו מהבריכה אחרי שעה מלאה בהשפרצות והשתוללויות. רותם מלא באנרגיות כאילו רק עכשיו התנתק מההטענה, ואני עייף בסטנדרט. הקטן מתחיל לרוץ וצועק כלפי ״תפוס אותי! תפוס אותי!״, נקרע מצחוק. אני עם המגבת ביד מחליט להתחכם, מגלגל אותה לצורת חבל, אוחז בשני קצותיה ומשליך את מרכזה מעל ראשו בשביל לתפוס את גופו תוך כדי ריצה.

טעיתי בחישוב, והמגבת תופסת את הרגליים שלו. רותם עף קדימה ונוחת עם הפנים על הדשא במלוא העוצמה. הצחוק מתחלף בבכי, וכל גופו הקטן רועד. אני אוסף אותו לזרועותי בתחושת אשמה ומחבק אותו. היא בוכה בחוזקה ואני רואה נפיחות מעל העין ושפשופים בידיים. ואז, בין ההתייפחויות, הוא ממלמל בקול בלתי שבור ״איך יכול להיות שאבות כמוך עושים דבר כזה?״. להמשיך לקרוא

שיחות עם אלוהים…

הורותאלוהים
רשומה רגילה

זמן: ערב. מיקום: בית סבא וסבתא של רותם (ההורים שלי). אוכלים ארוחת ערב.

רותם לועס בשתיקה את המלפפון שלו, ואז הוא אומר ״אבא?״.

״כן?״ אני פונה אליו.

עיניו בורקות כשהוא מביט לכיווני. ״אלוהים דיבר איתי ואמר לי לבוא לישראל״, הוא אומר לי בהתרגשות.

״באמת?״, אני שואל בעניין. מעטים האנשים שיכולים להשוויץ בכך שאלוהים דיבר עם הילד שלהם.

״כה״, הוא אומר, כלומר ׳כן׳ ברותמית מדוברת.

״אבל אתה כל הזמן היית בישראל״, אני מנסה את ההגיון שלי.

״זה היה לפני הרבה שנים״, אומר הפספוס בן הכמעט 4 וממשיך ללעוס בשתיקה כמה שניות. להמשיך לקרוא

צא דיבוק צא

הורותדיבוק
רשומה רגילה

כבכל יום שישי לאחר הגן הלכנו רותם ואני לבריכה של הקיבוץ. פרשנו יחד את הסדין על הדשא, לקחנו את בגדי הים שלנו והלכנו למקלחות להתלבש. כשנכנסנו למקלחות נתקלנו בילדון כבן 6 שהיה בדרכו החוצה. רותם הביט עליו רגע ארוך, קירב את פניו למרחק קצר-מכדי-להיות-נעים מפני הילד, ואז נהם נהימה עמוקה. הילד הביט בו משתאה, העביר את מבטו השואל אלי – ויצא החוצה מבולבל.

״רותם״, אמרתי בשקט, ״מה אתה עושה?״

״אני פצ׳י, אבא״, ענה הקטן.

״אבל זה לא היה נעים לילד״, ניסיתי להסביר.

היה ברור לי שהוא לא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו. ״אבל ככה דינוזאורים מדברים, אבא!״ הוא אמר לאט, בתקווה שהמידע הפשוט יחלחל.

להמשיך לקרוא

מתחלפים

הורותילד מתקתק במחשב
רשומה רגילה

…רותם, מתכרבל איתי במיטה לפני שהוא נרדם, ולוחש לעברי: ״אני אוהב אותך… חלומות פז.״

איך הצלחתי להוציא את זה מהפה של הילד שלי, אתם וודאי שואלים, פניכם מאדימות בקנאה והאצבעות מתחילות לחייג למיכל דליות. אז חכו רגע, לא להכנס לפאניקה. הוא לא אמר את זה לי. כלומר, כן אבל בערך. להמשיך לקרוא