תעלומת ילדות – ומתכון טעים במיוחד

מידעתמונת טבעול
רשומה רגילה

בילדותי הייתי מגיע לפעמים הביתה לפני ההורים שלי. מה לעשות, גדלתי בתקופה שבה ההורים עוד לא גידלו על גופם פרופלורים של מסוקים וריחפו מעל ילדיהם 24/7 לוודא שהם לא מתעטשים בלי ידיעתם [ביקורת חברתית? מה פתאום]. אהבתי את הרגעים האלה שאני נכנס לבית והוא לרשותי, בלי נוכחות של אח/אחות/הורה – שקט מקיר לקיר. אם הייתי צמא יכולתי להכין מיץ מתרכיז פטל (לא ויטמינצ׳יק – ״עסיס״!), אם הייתי משתעמם יכולתי להדליק טלויזיה ולכבות מיד שוב כי לא היה מה לראות (אחרי זפזופ קצר בערוץ האחד שהיה קיים), ואם הייתי רעב יכולתי לפתוח את המקפיא ולהכין לי שניצל טבעול. בטוסטר-אובן, כמובן, כי ״מיקרוגל״ הופיע רק בקומיקס כמייצר כוחות על ולא היה משהו בעולם האמיתי. להמשיך לקרוא

סכנה: טעימות ראשונות

מידעהחיים - מערכת החיסון
רשומה רגילה

לפני אי אילו שנים (שנתיים-שלוש-עשרים) שודרה בטלוויזיה סידרה בשם ״החיים״ שהראתה בעזרת האנשה ואנימציה כל מיני תהליכים המתרחשים בתוך הגוף שלנו. אם אתם בני הדור שלי, יש סיכוי שעכשיו כבר מתנגנת לכם בראש המנגינה ״החיים, החיים, החיים, החיים…. חיים!״. אני זוכר שכילד אהבתי אותה מאד, ובייחוד זכורה לי מערכת החיסון. היא מורכבת מחיילים ושוטרים לבושים בלבן המסיירים בגוף, חלק בתוך זרם הדם וחלק מרחפים בחלליות מגניבות שיכולות לעבור בין דפנות התאים ולתקוף את החיידקים המרושעים (״המפקד, הוא מרביץ לי!״). אין לי מושג מה מהגוף האמיתי מייצג כל אחד מהדימויים, אבל זה לא מפריע להתרשם מהמגניבות של מערכת השמירה הזאת שבתוכנו.

מגניבים ככל שיהיו, כל השוטרים, החיילים והחלליות האלה מסוגלים לפעמים לטעות בענק. והטעות הזאת יכולה לעלות בחיים. להמשיך לקרוא

6 מיתוסים על תזונת תינוקות

מידערותם התינוק אוכל
רשומה רגילה

עומר ונטע עוד לא צימחו את כל השיניים, וליתר דיוק הם מתהדרים רק בכמה שיניים סמליות, אבל זה לא מונע מהם לחגוג עם טעמים חדשים, מרקמי מזון לא מוכרים, ולהנות מכל ביס. זו תקופה של חקירה וגילויים, והלואיס וקלארק הקטנים של עולם הקולינריה מנשנשים כל דבר שאנחנו מאפשרים להם לדחוף לפה. גם דברים שאנחנו לא מרשים נדחפים לפיות הקטנים במידה ואנחנו מפנים את הראש הצידה ולו לרגע.

מה מותר לאכול ומה אסור, מה מומלץ ומה פחות, כל אלו מתוארים יפה מאד בהמלצות משרד הבריאות שאני ממליץ לקרוא בעיון. משרד הבריאות בוחר את המלצותיו בקפידה בהתבסס על ידע מחקרי שנאסף לאורך שנים, וזו נקודת פתיחה טובה לכל שלב התפתחותי של התינוקות. ועדיין חיים ביננו מיתוסים שונים בנושא מזון תינוקות שחלקם נכון יותר וחלקם פחות. אבחן כמה מהם בראי המדע העדכני כיום. להמשיך לקרוא

משחקי הרעב

הורותגוזלים רעבים
רשומה רגילה

עומר, קטן ועטוף היטב בשמיכת פליז ירוקה, שוכב בזרועותי ומביט למעלה. עיניו הסקרניות סוקרות את העולם שסביבו, ופניו מתעוותות מדי פעם על סף בכי. הוא רעב. אני מנדנד אותו ושר לו, מנסה להעלים לרגע את הרעב.

״עו-אומר, עו-אומר, עומריקו-קו״ אני משלב את שמו בנעימת הפתיחה של סמי הכבאי. הוא מביט בי ועיניו נפערות בייאוש. ״לא״, הן אומרות, ״פה אין אוכל! אני לא רוצה להיות פה! אני רוצה להיות איפה שיש אוכל!״. הוא מתפתל בידיי ומנסה לדחוף אותי בזרועותיו הקטנות, בזמן שאני מצידי מגביר את מאמצי ההרגעה. יבבותיו מתגברות. להמשיך לקרוא

תזונה ושאר ירקות

רשומה רגילה

אם יש משהו שאני ממש סולד ממנו ביומיום זה דיוני תזונה. יש לכולנו נטייה לקחת את האוכל שבצלחתנו ברצינות גדולה מדי ולתלות את כל הצרות שלנו (מכאבי גב למריבות עם השכן) בפחית הקולה ששתינו לפני שבוע בהתקף של חולשה. אני חושב שהאנושות, כגוש אנושי אחד, די תקועה בשלב האוראלי, ועסוקה בפיתוח היסטריה ממזון.

אין קורבן טוב יותר להיסטריה מוגזמת מהורים. אני רוצה שהילד שלי יאכל טוב מכמה סיבות: הפחותה ביניהם, בואו נודה, היא שיהיה בריא. שלא תבינו לא נכון – זה חשוב מאד! אבל יחד עם זאת ניצבת גם השאלה ״עד כמה אני הורה טוב״. משפטים כמו ״אתה נותן לו לאכול ממתקים? באמת?!״ יכולים להרוס לי את הבוקר. הערות בסגנון ״אני נותנת לילד שלי רק ירקות, פירות, ותה קמומיל עם זרעי פשתן״ מעלות לי את לחץ הדם עד שאני זקוק לשבת ולשתות קצת תה קמומיל עם זרעי פשתן בעצמי כדי להרגע. כן, הילד שלי אוכל פסטה ופיתות – מה תעשו לי???

להמשיך לקרוא