סכנה: טעימות ראשונות

מידעהחיים - מערכת החיסון
רשומה רגילה

לפני אי אילו שנים (שנתיים-שלוש-עשרים) שודרה בטלוויזיה סידרה בשם ״החיים״ שהראתה בעזרת האנשה ואנימציה כל מיני תהליכים המתרחשים בתוך הגוף שלנו. אם אתם בני הדור שלי, יש סיכוי שעכשיו כבר מתנגנת לכם בראש המנגינה ״החיים, החיים, החיים, החיים…. חיים!״. אני זוכר שכילד אהבתי אותה מאד, ובייחוד זכורה לי מערכת החיסון. היא מורכבת מחיילים ושוטרים לבושים בלבן המסיירים בגוף, חלק בתוך זרם הדם וחלק מרחפים בחלליות מגניבות שיכולות לעבור בין דפנות התאים ולתקוף את החיידקים המרושעים (״המפקד, הוא מרביץ לי!״). אין לי מושג מה מהגוף האמיתי מייצג כל אחד מהדימויים, אבל זה לא מפריע להתרשם מהמגניבות של מערכת השמירה הזאת שבתוכנו.

מגניבים ככל שיהיו, כל השוטרים, החיילים והחלליות האלה מסוגלים לפעמים לטעות בענק. והטעות הזאת יכולה לעלות בחיים. להמשיך לקרוא

פוליטיקה לתינוקות

הומורג׳ורג׳ בוש מחזיק תינוק
רשומה רגילה

״א-בא! א-בא״, נשמעה הסימפוניה המתוקה מהמושב האחורי ברכב.

נסענו כל המשפחה בדרך אל ההורים שלי לארוחת שישי. שלושת הילדים חגורים מאחור, התאומים משני צדדיו של רותם. נטע צפתה מהורהרת בעולם שחולף בחוץ, ועומר כהרגלו קשקש, מנהל שיחות שלמות עם עצמו ועם העולם בכלל המכילות אינטונציות שונות של ״אבא״.

״א-בא!״ הוא קרא שוב, ואז, לאחר שתיקה של כמה שניות, הופיעה הברה חדשה על שפתיו. ״בי-בי!״ הוא קרא, מתרגש מהיכולת שגילה.

״הלו״, קראתי לעברו, ״זה נחמד שאתה מוצא מילים חדשות, אבל למה ביבי? מה עם ׳אי-מא׳?״

״בי-בי! בי-בי!״ קרא הליכודניק הטרי בהתרגשות מהמושב האחורי. להמשיך לקרוא

6 מיתוסים על תזונת תינוקות

מידערותם התינוק אוכל
רשומה רגילה

עומר ונטע עוד לא צימחו את כל השיניים, וליתר דיוק הם מתהדרים רק בכמה שיניים סמליות, אבל זה לא מונע מהם לחגוג עם טעמים חדשים, מרקמי מזון לא מוכרים, ולהנות מכל ביס. זו תקופה של חקירה וגילויים, והלואיס וקלארק הקטנים של עולם הקולינריה מנשנשים כל דבר שאנחנו מאפשרים להם לדחוף לפה. גם דברים שאנחנו לא מרשים נדחפים לפיות הקטנים במידה ואנחנו מפנים את הראש הצידה ולו לרגע.

מה מותר לאכול ומה אסור, מה מומלץ ומה פחות, כל אלו מתוארים יפה מאד בהמלצות משרד הבריאות שאני ממליץ לקרוא בעיון. משרד הבריאות בוחר את המלצותיו בקפידה בהתבסס על ידע מחקרי שנאסף לאורך שנים, וזו נקודת פתיחה טובה לכל שלב התפתחותי של התינוקות. ועדיין חיים ביננו מיתוסים שונים בנושא מזון תינוקות שחלקם נכון יותר וחלקם פחות. אבחן כמה מהם בראי המדע העדכני כיום. להמשיך לקרוא

השפה הפרטית (והסודית) של התאומים

הורותהתאומים ביחד
רשומה רגילה

באחד הלילות התעוררה נטע ולא הצליחה לשוב לישון בגלל צינון עיקש. נזלת טפטפה ללא הרף מאפה מונעת ממנה לנשום סדיר, וזה עצבן אותה. העירנות שנכפתה עליה הובילה אותה להחלטה שאין טעם לחזור לישון – היא תקום ותטייל בבית ב-23:00 בלילה, כי אם אי אפשר לישון אז כנראה שזה לא באמת חשוב כל-כך. הלא כן? ניסיתי להרדים אותה בשיטות שונות (רק אלו המאושרות על ידי אמנת ז׳נבה) אבל העירנות רק התגברה. עליתי איתה למעלה לחדר של עומר ושלה וניסיתי שם לנדנד אותה על הידיים ולהחזיר לה את הרוגע והשקט שיכולים להוביל לשינה. להמשיך לקרוא

צעדים

הורותצעד ראשון על הירח
רשומה רגילה

הליכה היא התרופה הטובה ביותר לאדם.
(היפוקרטס, אבי הרפואה המערבית)

לפני כ-15 שנה שברתי את רגלי הימנית בצורה מקיפה ביותר – 4 שברים ב-3 עצמות, שבר שופרא דשופרא. לאחר ניתוח בתל-השומר בו חוזקו העצמות עם חיבורי פלטינה, דיבלים וברגי פרפר, נעטפה הרגל בגוש גבס מסיבי עם הוראה לא לפתוח במשך 3 חודשים. התקופה הבאה היתה חווייתית במיוחד. למדתי לנוע עם קביים, פיתחתי את שרירי החזה, ערכתי תחרויות ריצה עם חבר נכה שסובל משיתוק מוחין (וניצחתי רוב הפעמים!), ושיחקתי המון במחשב. היה טוב, אבל לאחר סיום התקופה הגיע הזמן לפתוח את הגולם ולתת לפרפר השעיר והמזיע שבפנים לפרוש כנפיים ולצאת שוב לעולם. אז גיליתי דבר שלא ידעתי שיתכן – שכחתי איך הולכים. להמשיך לקרוא

נירוונה של ערב

הורותאמבטיה
רשומה רגילה

האגדה מספרת על בר-כוכבא שנשבה על-ידי הרומאים ונלקח לקיסריה. שם הוכנס לזירת ראווה להלחם באריה מטיל אימה, להנאת הצופים הרומאים. האריה הורעב במשך 3 ימים על מנת שיהיה אכזר ועצבני במיוחד, והציפיה היתה לראות הרבה דם. להפתעת הצופים השתלט בר-כוכבא בקלות על האריה ורכב עליו אל מחוץ לזירה ברחבי הארץ.

האגדה נשמעת פנטסטית ובלתי אפשרית, אבל אני יודע איך בר-כוכבא השתלט על האריה.

הוא עשה לו אמבטיה. להמשיך לקרוא

מופע קסמים

הומורקסמים
רשומה רגילה

דממה שררה בחדר המואר. אני, ישוב בכסא הנדנדה הגדול, נעתי בחוסר נוחות במקומי, חש במבטים הנעוצים בי. מולי שכבו שרועים בתוך טרמפולינות צבעוניות עומר ונטע, תינוקות שמנמנים ועירניים במיוחד בני 3 חודשים, ובהו בי. תינוקות בגיל הזה מעולם לא מביטים – הם בוהים, עיניהם קרועות לרווחה כמו צבי מול פנסי מכוניות. מטריד לעיתים.

במשך זמן שנדמה כנצח הסתכלתי לעברם והם בהו בי, עד שחשתי שהדממה מעיקה מדי. ״ובכן״, אמרתי לעולם באופן כללי, ״שלום לכם.״

הם בהו בי. להמשיך לקרוא

דרך עיניה

פוסט אורחתינוקת מרחפת
רשומה רגילה

אני נישאת באוויר. משהו אוחז אותי ושומר עלי. אני סומכת עליו, בעיקר בגלל שאין לי ברירה. אני לא יודעת עוד איך להזיז את האיברים שלי, ואני נתונה לחסדי העולם. זה מפחיד לפעמים, אני מודה, אבל עכשיו בעיקר אני מסתכלת, מנסה לקלוט מה קורה.

בין הצללים והאורות שחולפים מול עיניי ללא הרף, אני מזהה לפתע מבנה מוכר. אני קוראת למבנה הזה ״אמא״, והוא מתחבר אצלי לתחושה טובה. הוא מורכב משתי ״עין״ים וקו שאני קוראת לו ״פה״. גם קול מגיע מעברו, והתחושה הטובה מתעצמת. הקול מזכיר ימים טובים, מזכיר ביטחון, הגנה. שמעתי אותו הרבה בעבר, אני בטוחה, אבל אין לי ממש הבנה של מה זה אותו ״עבר״. אני יודעת שעכשיו הוא עושה לי טוב, וזה נעים. להמשיך לקרוא

חיוך

הורותכלב מחייך
רשומה רגילה

זה קרה ביום חמישי בערב.

החניתי את הרכב ליד הבית לאחר יום עבודה ארוך, מתכונן להכנס לתוך בית עייף כרגיל. הג׳ינג׳ית תהיה וודאי עם עיניים עייפות לאחר יום של תיזוזים בין שני לקוחות רעבים ועצבניים. היא תשב על כסא הנדנדה, תינוק אחד בידיה, שני לידה בטרמפולינה, וילד אחד מאחוריה על הספה צופה בסרטים, ואז כשתראה אותי נכנס תרים את התינוק שהיא אוחזת ותפנה אותו לעברי כשעינייה לוחשות ״קח אותו. בבקשה, אין לי כח״.

נשמתי עמוקות ופתחתי את הדלת, מוכן לבאות. להמשיך לקרוא

כפתורים במימד הרביעי

הומורתינוק בוכה
רשומה רגילה

כבר כמה שנים שאני מתעניין מאד בתחום חוויית המשתמש. למי שלא מכיר, זה תחום החוקר את החווייה שלנו בשימושים שונים – בין אם במוצרים פיזיים (כמו נהיגה במכונית, שימוש בטוסטר, הכנת גלידה ביתית) ובין אם בדיגיטלים (וכאן הכוונה לרוב לממשקים של אפליקציות). התחום מעניין אותי כי הוא משלב שני תחומים אהובים עלי שלא ידעתי בעבר איך לגשר ביניהם – עיצוב ופסיכולוגיה. שניהם מרתקים אותי מאד, והשילוב שלהם מוליד משהו חדש ומספק מאד.

אה, ואני אוהב להתלונן על דברים, מה שרק משפר את ההנאה מהתחום.

לאחרונה מצאתי את עצמי תוהה לגבי חוויית שימוש מסויימת במהלך הטיפול בתאומים. היא מבלבלת אותי וגורמת לי לתהות מדוע זה כך. מדובר על הבגדים. להמשיך לקרוא