פתיחה בטארוט – העולם

הורות
רשומה רגילה

בתקופה המזעזעת שהייתי בשירות המדינה – קרי ״הצבא״ – מצאתי את עצמי משתעמם פעמים רבות. תרמתי רבות לחוזקה הצבאי של מדינת ישראל בכך שביקרתי מספר פעמים ביום בשק״ם, מחזיר את המשכורת הצבאית לכיסיו של הצבא. זו היתה משימה כפויית טובה, אבל מישהו היה צריך לבצע זאת.

אחת השיטות בה העברתי את זמני היתה למידת קריאה בטארוט דרך האינטרנט, קונספט חדש למדי בימים אלו של אמצע שנות ה-90 (האינטרנט, לא הטארוט). מצאתי ב-AltaVista אתר שמכיל הסבר על כל קלפי הטארוט והורדתי ממנו את כל התמונות, הדפסתי, גזרתי, והפכתי אותם לחפיסה שלי עליה למדתי. זו היתה חפיסה בגודל קופסת גפרורים, מספקת לגמרי.

קלף אחד זכור לי לטובה במיוחד: The World, הקלף האחרון (מספר 21) בארקאנה הגדולה. בספר לימוד הטארוט בעברית שרכשתי תואר הקלף כך, וסילחו לי אם זכרוני מעוות את הטקסט:

חג המולד הגיע ואתה יושב בחלוק ליד האח המבוערת [תרגום חסר מעוף מנוצרית, י.מ.]. משפחתך מקיפה אותך. הם צוחקים, שמחים, מדברים אחד עם השני. ילדים קטנים זוחלים על הרצפה, ילדים משתוללים ואווירת עליזות באוויר. אתה חש חמים, מוגן ומסופק. זהו קלף העולם.

Rider Tarot - The world

התמונה המתוארת נצורה בליבי מאז, חלום שאני מפנטז עליו בלילות הקרים והבודדים ביותר מאז הצבא. כשלמדתי באוניברסיטה וחשתי לעיתים בדידות גדולה, זכרון הקלף הזה היה מחמם אותי בלילות.

שנים חלפו, קלפי הטארוט נזנחו לטובת המדע והספקנות, אבל הרגש וכמיהה לתחושה הזו לא חלפו.

***

יום שבת, צהריים. אחרי שהתאומים החלו לטפס אחד על השני בבית החלטנו להוציא אותם להתאוורר בגינת הבית. אני קפצתי לפיצריה הפתוחה בשבת לפנק אותנו במגש גדול ומשמח בטן, וכשחזרתי קולות התרגשות של רותם קידמו את פני. ״פיצה! פיצה!!״

הנחתי את המגש על השולחן הנמוך שבגינה והתיישבתי על ספסל. רותם זיהה מיד מהו המשולש הכי טוב במגש ודרש אותו לעצמו, ואז לקחנו עוד משולשים לנו וחתיכות לתאומים. השנים הידסו עם חתיכות פיצה בידיים בולסים מהם בהתלהבות, ידיהם הקטנות מועכות את חתיכת הבצק על פרצופיהם, מורחות רוטב פיצה בכל פיסה של עור חשוף.

השמש זרחה עלינו, אבל לא בחום עז. האוויר היה נעים, נע בעדינות ומצנן את גופנו מאדי הפיצה הלוהטת. הג׳ינג׳ית ואני אכלנו את המשולשים שלנו, מביטים בתאומים המנסים לרוץ בדשא ולאכול בו זמנית, צוחקים מדי פעם ממעשי התינוקות. רותם חטף כמה ביסים מהפיצה מידי פעם ואז חזר בריצה לכדור שלו, מתאמן בבעיטה לשער.

באותו רגע קלטתי. בתוך השלווה הזו שנחתה לרגע, עין הסערה בתוך סערות באות והולכות ללא הרף. רגע של שקט שבו האנשים שאני הכי אוהב ושהכי אוהבים אותי נמצאים סביבי, וטוב להם, טוב לנו. זו לא תחושה לנצח, ואפילו לא ליום, כי החיים ממשיכים והאתגרים אומרים לי לקום ולהמשיך ללכת בדרך, לא להשאר באותו רגע. אבל עכשיו זה שם, וזה כל מה שאני רוצה, סך הכל.