תעלומת ילדות – ומתכון טעים במיוחד

מידעתמונת טבעול
רשומה רגילה

בילדותי הייתי מגיע לפעמים הביתה לפני ההורים שלי. מה לעשות, גדלתי בתקופה שבה ההורים עוד לא גידלו על גופם פרופלורים של מסוקים וריחפו מעל ילדיהם 24/7 לוודא שהם לא מתעטשים בלי ידיעתם [ביקורת חברתית? מה פתאום]. אהבתי את הרגעים האלה שאני נכנס לבית והוא לרשותי, בלי נוכחות של אח/אחות/הורה – שקט מקיר לקיר. אם הייתי צמא יכולתי להכין מיץ מתרכיז פטל (לא ויטמינצ׳יק – ״עסיס״!), אם הייתי משתעמם יכולתי להדליק טלויזיה ולכבות מיד שוב כי לא היה מה לראות (אחרי זפזופ קצר בערוץ האחד שהיה קיים), ואם הייתי רעב יכולתי לפתוח את המקפיא ולהכין לי שניצל טבעול. בטוסטר-אובן, כמובן, כי ״מיקרוגל״ הופיע רק בקומיקס כמייצר כוחות על ולא היה משהו בעולם האמיתי.

אהבתי מאד טבעול, ממגוון סיבות. הטעם היה תמיד אותו הדבר, נקודת התחלה טובה לילד מפונק אכילתית שלא רוצה שיאתגרו אותו יותר מדי באוכל שמרגיש שונה כל פעם. המרקם שלו לא היה רך מדי ולא קשה מדי ונטול גושים – שוב, אלמנט חשוב למאותגר מזונית כמוני שחיפש אוכל שלא יפתיע אותו מביס לביס. והוא היה היה טעים סוף הדרך ברגע שהכנסתי אותו לפיתה עם מלפפון ורוטב אלף האיים. כן, אני אשכנזי, מודה באשמה ומרגיש אותה היטב.

במשך השנים גדלתי קצת ואולי גם התבגרתי למרות שהדיעות1 חלוקות בנושא. הסכמתי לאכול דברים יותר מאתגרים, ובמקביל התחלתי לשים לב לחומרים מהם עשוי המזון שלי. שניצל טבעול היה ונותר מאז ומתמיד תעלומה בשבילי, סוג של מזון קוואנטי שהוא לא בריא ובריא בו זמנית, מצבו משתנה בהתאם למי שאתה מקשיב לו באותו רגע. הכרתי אנשים שהתייחסו אליו כסמל של חברה מנוונת שחיה ממזון חסר צורה מוקפא, ומצד שני הכרתי כאלו שהתייחסו אליו בשוויון נפש. סוג של ״זה אוכל, יש בו דברים שהגוף צריך, והילדים הבררנים שלי אוהבים – מספיק טוב בשבילי״. אני המשכתי לאכול ממנו ולתת לילדים שלי מדי פעם, אבל הסקרנות נותרה – מה יש שם בפנים בעצם?

לכן שמחתי מאד על הזמנה שקיבלתי לבקר במפעל אסם ולהכין שם בעצמי שניצל טבעול. הרגשתי שהסוד מאחוריו הולך סוף-סוף להיחשף, ואצתי רצתי לשם חמוש בספקנות ובמזלג.

מחבק את התינוק של במבה

אני פוגש חבר ילדות

חברת אסם החליטה לאמץ את הטרנדים הבריאותיים הקיימים ולצאת ביוזמה שאני מקווה שיאמצו בעוד מקומות: את ליין הטבעולים כולו הם מעדכנים כך שכל מוצר יכיל הוראות הכנה מדוייקות, וכל אדם יוכל להכין אותו לבד בביתו מחומרים שניתן לקנות בסופר. הרעיון הוא פשוט: אם אתה אדם שמשקיע בבישול, ממילא יש מאות מתכונים אחרים לשניצל בשוק – אין מניעה שתנסה גם את מתכון הטבעול. אולם אם אתה אדם שנמצא בעבודה עד מאוחר, מגדל תאומים ואין לך טיפת רגע פנוי לנשום (שיעול), העובדה שכל הרכיבים וההכנה פרושים לפניך תעזור לך כצרכן להכריע בשאלת הבריאות של המוצר. שקיפות עד הסוף מאדר פאקרז.

הליין כולו הולך לעבור את השינוי, כמו שציינתי, ואסם התחייבה שכל המוצרים יעברו אותו עד סוף 2018. מחוייבות שניה היא שהטעם הולך להשאר זהה. חומרים משמרים? מסתבר שלא באמת צריך, מכיוון שהשניצלים המוקפאים יכולים להשמר זמן רב גם ללא אותם חומרים. כך זכיתי להכין במקום קציצת טבעול תירס, לאכול אותה (היה טעים בנז) והכי חשוב מבחינתי – להוריד את השניצל ממרומי ההר הערטילאי של ״חומרים תעשייתיים״ לקרקע היציבה של ״אוכל ביתי שהקפיאו אותו״.

טוב, חדל קשקשת ברשת, לשם מה התכנסנו כאן היום? הנה המתכון.

שניצל תירס טבעול

הבלילה

טבעול תירס - המרכיבים100 גרם גרעיני תירס שלמים
100 גרם גרעיני תירס טחונים
2 חלבוני ביצה
חצי כפית מלח
50 גרם קמח רך2
9 גרם גלוטן3

הציפוי

50 גרם קמח
115 גרם מים
פירורי לחם

שמן לטיגון (לא חובה – ניתן גם להכין רק בתנור)

ההכנה

מערבבים יחדיו את גרעיני התירס השלמים, גרעיני התירס הטחונים, החלבונים, המלח, הקמח והגלוטן. יוצרים צורת שניצל ומעבירים למקפיא בין חצי שעה לשעה. ההקפאה תאפשר לעיסה לשמור על צורתה בשלבים הבאים. לאחר מכן מערבבים יחדיו את הקמח והמים וטובלים בהם את השניצל, ולאחר מכן טובלים בפירורי הלחם. מטגנים במחבת עם שמן המכסה את כל תחתית המחבת כ-20 שניות מכל צד ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות ל-10 דקות. בתיאבון!






  1. *דעות, לטובת הקורא יכ״מ.
  2. קמח עם רמת חלבון נמוכה יחסית, מה שנותן לו אווריריות ופריכות
  3. חדשות רעות אם אתה חולה צליאק. אם אתה לא חולה צליאק ונמנע מגלוטן בגלל האופנה – שמור את המתכון לעוד שנה כשתגיע האופנה הבאה.