עיקרון הרצף הויראלי, או: מתי כבר נגמרים הוירוסים האלה לעזאזל?

הומורעיטוש
רשומה רגילה

במשך אלפי שנים החסירו הורים מליארדי שעות עבודה בגלל ילדים חולים. בין אם מדובר בעבודה במשרד, בבניית פירמידה או בציד ממותות – ילדים חולים תמיד היוו סיבה משמעותית להחסרת כח אדם. הביטוי ״רומא לא נבנתה ביום״ נולד מכך שקלאודוס צ׳יקצ׳קוס, בונה רומא האגדי, התעתד לסיימה ביום אחד – אבל אז נודע לו כי בנו התינוק משלשל. כל אותם עידנים של התרבות האנושית ניקרה השאלה במוחות ההורים העייפים: עד מתי? זה לא נגמר מתישהו?

בשנת 1924 גילה ביולוג אוסטרי בשם אריך פון בקטריה את מה שאנחנו כיום קוראים לו ״תורת הרצף הויראלית״. פון בקטריה, אב לתאומים, שם לב לתופעה מעניינת: בהנתן תאום אחד חולה, הסיכוי של שניהם להיות בריאים בו זמנית מאותו יום והלאה קטן בצורה בלתי הגיונית. בזמן שתאום אחד נשאר חולה בבית, השני אסף בגן את וירוסים ובקטריות טריים, ולאחר כמה ימים התחלפו במצבי במחלה/בריאות. לאחר ששרשרת זו ארעה מספר פעמים הבין פון בקטריה שעלה על משהו ולאחר שנים של מחקר על תאומים ושלישיות פיתח את ״תורת הרצף הויראלי״.

תורת הרצף הויראלי גורסת שבהנתן מספר ילדים גדול מ-1ֿ, ובהנתן גיל הילדים קטן משנתיים, זמן ימי המחלה שהורה יצטרך להקדיש לילדיו בשנה הוא מעריכי עולה ביחס ישר למספר הילדים, וביחס הפוך למספר ההורים ולכמות הזמן הפנוי של הסבים/סבתות לטיפול בילדים. את הנוסחה ניתן לתאר כך:

משוואת עיקרון הרצף הויראלי

דיאגרמה 1: משוואת הרצף הויראלי

כאשר:
n – מספר הילדים.
age_{n} – גיל ממוצע.
p_{n} – מספר ההורים.
g_{n} – רמת הפניות של הסבים/סבתות.
V – קבוע הרצף הויראלי.

קבוע הרצף הויראלי נשאר עלום במשך שנים רבות; מספר נמוך מדי והמחלות תיעלמנה ברגע הופעתן, מספר גבוה מדי – והן לא תיגמרנה לעולם, מותירות אחריהן הורים מותשים ואדמה חרבה. כשלושה עשורים נוספים חלפו עד שבשנת 1957 הגיע צוות חוקרים באוניברסיטת מישיגן למספר המיוחל. את הצוות הוביל המדען הנודע היפ קונדר, הידוע גם בזיהוי הגן האחראי לסלידה מקולורבי, הישג שזיכה אותו בפרס נובל לביו-קולינריה. קונדר בנה אלגוריתם שעובר על מספר אדיר של תשובות לנוסחה ומחפש את מה שנראה סביר אינטואיטיבית. לאחר שהצטברו כמה עשרות תשובות הטיל קונדר קוביה ובחר באחת מהן1. השיטה החדשנית, הידועה כיום בכינוייה ״מה שיוצא אני מרוצה״ זיכתה אותו בפרס נובל נוסף בתחום המתודולוגיה המדעית.

מחקרים רבים אוששו את ממצאי קונדר. הידוע ביניהם הוא ״מחקר סין״ ב-1998, בו השתתפו מליארד וחצי בני אדם מרצונם החופשי לאחר שקיבלו המלצה לעשות זאת מהממשלה הסינית. מחקר איכותי אחר שכלל יותר מ-100,000 נבדקים בוטל מכיוון שהחוקרים היו חולים כל הזמן. התמונה שנגלתה במחקרים היתה ברורה: אם יש לך תאומים, נדפקת.

גילוי הנוסחה והמשמעויות הנגזרות ממנה היכו גלים בעולם וגרמו למיני מהפכה סוציאלית במדינות רבות במערב. צרפת, הולנד ודנמרק הרחיבו את חוקי ימי המחלה לעובדים. הורים לתאומים קיבלו מספר תלת ספרתי של ימי מחלה בשנה, והורים לשלישיה ומעלה קיבלו הקצבה של ״ימי בריאות״, כמות ימים קטנה כל חודש בהם הם צריכים לעבוד. ברוסיה הסובייטית הורים לתאומים לא קיבלו ימי מחלה – ימי מחלה קיבלו הורים לתאומים. בגרמניה הוציאו לידות מרובות תינוקות אל מחוץ לחוק, וביפן חילקו חרבות ספוקו2 לכל הורה לשלישית תינוקות ומעלה שהיה מעוניין בכך.

כיום מרבית המחקר המדעי מופנה לשאלה הנוקבת ״אז איך מפסיקים את הרצף הזה לעזאזל״. שיטות שונות ומגוונות נוסו בעשורים האחרונים ברחבי העולם אך ללא הצלחה. גם הנסיון של החוקרת המצרית חכמאבה לילה להפריד תאומים ליבשות נפרדות בעת מחלה לא צלח, אולם הוביל למחקר בתחום החדש והמבטיח ״טלפתיה ויראלית בין תאומים״. אילאזון.

באם אתם נפלתם קורבן לרצף ויראלי שכזה, אל תאמרו נואש. עדיף שלא תאמרו כלום, מכיוון שתזדקקו לכל כוחותיכם – עוד ימים רבים של מחלות לפניכם. אבל זכרו דבר אחד – אתם לא לבד בסבלכם. יחד איתכם יושבים ושומרים על ילדיהם מליוני הורים, רק שהם לא ממש איתכם אלא בבתים אחרים ותכלס זה שגם הם סובלים לא ממש עוזר לכם, אבל חשוב לי למצוא סיום אופטימי אז תסתכלו, ציפור!

תלבושת של רופא מגיפות

דיאגרמה 2: ציפור

 

  1.  את המספר עצמו לא נביא כאן מפאת קוצר היריעה.
  2. (seppuku) חראקירי.